לתרום לעץ כאן
זרעים של חרובים פעם כנראה היו זהים במישקלם ושימשו כאמת מידה במסחר וגם למידת הנעליים!
  ‎ דף בית > כלכלה אקולוגית

הרחבה בעניין התשורה

ראשית, יש לומר בגלוי שאנו חיים עדיין בעולם של כסף. כל עוד עלינו לשלם בכסף על צרכינו הבסיסיים, אנו צריכים להתפרנס, וזה ממש לא משנה לצורך העניין, שאנו רואים בכסף בעיה.

ברוח הפרמקלצ'ר אנו שואפים להפוך את הבעיה לפתְרון, וזאת בדרך כפולה:

א. כעסק חברתי, אנחנו פועלים על מנת שיותר ויותר אנשים מסביבנו יתפרנסו ממה שעושה לכולנו טוב, ואז, הרווח הוא משולש (תועלת כלכלית, חברתית וסביבתית).

לפעמים קיים שְלב ביניים, שבו אדם ממשיך לעבוד בַעֲבודה לא-משמחת כדי לממן את השינוי, אך בהמשך הוא משתחרר מכך וּמתמסר לעבודה, שהוא רוצה בה. אנחנו, מכל מקום, ממליצים על כך בהזדמנויות שונות, מכיוון ששינוי זה עמוק בהרבה משינוי לִפרקים, שקונים בכסף בִשעות הפנאי.

ב. כצרכנים רגועים, אנו מצביעים באמצעות הארנק, כלומר, משקיעים את כספנו בדברים שעושים טוב. לדוגמא, להסיט את הכסף מפיצה וקולה, לעבר סדנא של גלידות פירות, או חומוס אורגני של אבא גיל.

מעבר לִשתי השאלות הנ"ל (מנין בא הכסף וּלאן הוא הולך), אנו שואלים גם, מה הכסף עושה לנו, כשהוא בידינו.

אנו מרגישים, שהכסף מטה את השיקולים שלנו בכיוונים הרצויים ע"י המערכת/השיטה/הקפיטליזם/בעלי ההון או איך שלא נקרא לָ"זה", על-חשבון הרצונות והצרכים האמתיים.

גם שינוי חלקי של כללי המשחק, כזה, השובר את הקשר הקשיח בין "סחורה" לבין "מחיר", מאפשר שינוי בסדר העדיפות ושחרור מהצורך המעיק לשקול את הדברים החשובים לנו מבעד לחור שבגרוש. קל יותר להחליט פעם בשנה להקצות מכספנו למטרות החשובות לנו מאשר לעמוד מול הקושי הזה תוך-כדי השגרה עתירת הסחות הדעת.

השילוב של תשלום דמי חברות ותשלום תשורה מאפשרים להתאים את התשלום לִיכולתו של הֶחבר וּלצורכי הארגון, וכך אנו משתחררים גם מהשרירותיות שבמחיר הנקוב, הנקבּע באופן חד-צדדי. זה דומה יותר לִמכירה פומבית, רק בלי התחרותיות.

אכן אנו מעבירים את הדילמה למישור המוסרי, ואולי זוֹ בְדיוק מטרתנו. אמת, לא בטוח, שזה קל לכל אדם, אך מלכתחילה אנו פונים לקהל, המעוניין בשינוי. להתרשמותנו, יש בהחלט אנשים, שהדבר מקל עליהם, בין היתר, כאלה, שהפרוטה אינה מצויה בכיסם, וּמוצאים את הדרך להשתלב בכל-זאת. כמו-כן, אנו עדיין נוקבים בִמחיר, כך שאפשר להימנע מ"כאב הראש" וּלשלם אותו.

אין ספק, שחלק מהמסר הוא, שדרוש שינוי בערכי המוסר שלנו, המחשיבים הרבה יותר את התשלום החד-ערכי על סחורה מאשר את הערכים הלא-כספיים.

לסיכום: מי שאינו יכול לממן השתתפות בפעילות, שהוא מעוניין בה, וקשה לו לקבל אותה מבלי לשלם (וגם אינו מוצא דרך אחרת "לשלם"), אכן יגיע למסקנה, שהוא זקוק לכסף לשם כך (וכנראה, גם למטרות נוספות), ואז, כאמור, יעמוד בפני השאלה, אם כל עבודה מצדיקה את המטרה, או שמא מוטב לו "להתעקש" וּלהתפרנס מעצם עשיית השינוי, או להגמיש מעט את אופן המחשבה.

בכל מקרה, אפשר לבוא ללב העץ ולשתף במחשבות ובקשיים, בזמן הבית הפתוח, ימי שישי מ-11:00 עד 15:00. זה לא עולה כסף אז זו התחלה קלה לכל.

העץ והכלכלה האקולוגית

איך עקרונות הכלכלה האקולוגית באים לידי ביטוי בגידול העץ:

01. לדברים צריך להיות בסיס טוב.
כמו בטבע, מה שנועד לחיים ארוכים ויציבים, צומח לאט. קחו את העצים למשל! אנחנו לא ממהרים לשום מקום. אנחנו מבינים שייקח לנו זמן רב ליצור את הבסיס לעצמאות הכלכלית שלנו, ויש לנו סבלנות. עיקרון זה עומד בניגוד לתפישה הכלכלית המקובלת שמסתכלת על הרווח הכלכלי בטווח הקצר, מה שיוצר דרישה לא בריאה לצמיחה מהירה.

02. בעולם סופי עם משאבי טבע וחברה סופיים, אין מקום לרעיון המקובל כיום של צמיחה לשם צמיחה.
בדעתנו לשקול היטב כל מהלך שיש לו השלכות סביבתיות ותמיד להיות מוכנים להגיד "לא תודה" לצמיחה. לפי הכללים המקובלים כיום מה שלא צומח - נובל. אנו מעוניינים להראות שניתן לדרוך במקום וליהנות מיציבות ארוכת טווח ומספקת. אנרגיות הצמיחה שלנו מושקעות בכיוונים שיש להם אפס השפעה סביבתית והמון תרומה רוחנית. למשל פעילות חברתית, למידה, מדיטציה, מוסיקה, יוגה.

03. בניגוד לדעה הרווחת כיום, אנו מאמינים ש"יותר" הוא לא בהכרח "יותר טוב"
אנו מחפשים את נקודת האיזון שבה לא יהיה לנו פחות מדי אבל גם לא יותר מדי. אנו משתפים את הקהילה התומכת שלנו בתהליך הגדילה של העץ, כך שהקהילה שותפה למסע וגם להחלטות שבדרך.

04. מסגרת האשראי המקובלת מבוססת על ריבית, מניעה את ההגדלה השיטתית של כמות הכסף וכך מחריף והולך הניצול של משאבי הטבע והחברה
(בשביל להבין איך זה עובד כדאי להגיע לאחד מהמפגשים שלנו בנושא כלכלה בת קיימא). אין בדעתנו לקחת אף הלוואה נושאת ריבית לצורך גידול העץ. הדבר משול בעיננו לשימוש בדשנים כימיים - הם נותנים לך הרבה כוח בטווח הקצר והורסים אותך אם ישירות ואם בעקיפין בטווח הארוך. אנו מבססים את ההתפתחות שלנו על משאבי כסף וזמן שהקהילה התומכת שלנו מעניקה לעץ מתוך אמון ועניין בתוצאות הלא-כספיות של פעילותנו.

05. זה כבר ברור שאנו לא רואים בעשיית כייסף כשלעצמו מטרה.
התנהלות לפי עקרונות הקיימות לעולם לא תניב עודפי פרי שאין להם שימוש אמיתי, ולכן עץבעיר לעולם לא יהיה אטרקטיבי למשקיע העסקי שמצפה להחזרים הנמדדים בשקלים. לעומת זאת הוא יהיה אטרקטיבי לקהילה המקומית כי היא תראה ממנו ברכה. באמצעות השקעה חודשית קטנה של כל חבר, הקהילה המקומית יכולה לקבל תמורה מהסוג שמשרד האוצר בכלל לא סופר: קהילה שמחה ובריאה, ידע חופשי, גינון קהילתי, קשר בין אנשים, העצמה כלכלית באמצעות הקהילה (בארטרים, קואופרטיבים).

אנו מזמינים אתכם להצטרף לקהילת החברים של העץ אשר מגדלת אותו ונהנית מפירותיו.

כמה מילים על עוגת העושר

מאז ימי אדם סמית, אומרים שכלכלה זה "מדע העושר", כלומר המדע של הערכים הכספיים. עם כל הכבוד למר סמית, כשאריסטו טבע את המונח "אקונומיה", הוא התכוון ל"חוקי הבית" כלומר מכלול הדרכים העומדות לרשותינו בבואנו לנהל את משק הבית שלנו.

בואו נניח שהבית שלנו הוא עגול וגדול. בואו נניח לרגע שמדובר בעוגה.

הערך הכולל של כל הדברים בעולם שלנו איננו משתנה, מה לעשות. כמו נפחה של העוגה המדהימה שלנו - יאממי!

נניח לרגע שאנחנו בני אדם בני מזל, בעלי אפשרות בחירה נדירה. העוגה היא שלנו ואנחנו מחליטים כמה מתוך העוגה אנחנו רוצים לקבל בערך חברתי (אהבה), כמה ממנה לקבל בערך סביבתי (בריאות) וכמה ממנה לקבל בערך כלכלי (כסף).

אם נבחר בעוגה שכולה כסף, כנראה שנוותר על בריאות ואהבה, כך מתנהלת לה הכלכלה הניאו-קלאסית שעוטפת אותנו כיום. זה עובד לטווח קצר, בשביל חלק מהאנשים (ונניח שזה אנחנו), אבל הכסף בא על חשבון הסביבה וגם לא נשארת לנו אפילו פרוסה אחת קטנה של אהבה (“זה לא כלכלי”), כך שבטווח הארוך, עוגת הכסף מכלה אותנו. אנחנו נותרים שמנים ועצובים, שלא לאמר מתים.

אם נחליט שאנחנו רוצים עוגת אהבה, מהר מאוד נגלה שאי אפשר לשלם שכר דירה באהבה, ושקשה לעשות אהבה ללא גוף (אולי קיימות ישויות חסרות גוף, אך הן אינן בקטע של עוגות בכלל כך שהן לא לוקחות חלק במשחק הכלכלי ממילא).

אם נבחר עוגת בריאות, נגלה שמיקוד יתר בגוף בריא יכול בהחלט לבוא על חשבון הסביבה שבלעדיה אין לנו קיום, על כך יעידו מנהגיהם של שוחרי חיי נצח למינהם. בנוסף, גם אנשים בריאים מאוד זקוקים למעות כדי לקנות את הגוג'י בריז שלהם.

בקיצור, כסף, אהבה ובריאות הם שלושתם מרכיבים הכרחיים בעוגה, ורצוי שהיא תהייה גם נאה לעין.

האם ניתן לעשות המון כסף ועדיין לעשות המון אהבה וגם המון בריאות? יכול להיות שכן, יכול להיות שזה עניין אישי. כמה כסף אנחנו צריכים וכמה אהבה? כמה בריאות? השאלות הללו הן פתח לדיונים אין סופיים ואף אחד לא יכול להגיד לאחר כמה הוא צריך ובמה עליו להסתפק.

יש לי תחושה חזקה שאפשר לעקוף את המוקש הזה, אם נמקד את הדיון בהנחת הבסיס שאחד איננו יכול להתקיים בלי השניים האחרים. נדמה לי שהתנהלות על פי ההנחה הזו יוצרת מערכת שמווסתת את עצמה, מערכת הרמונית ומתחשבת. כי כשמקבלים פרוסה נאה של אהבה ועוד פרוסה יפה של בריאות, באמת, כמה גדולה כבר צריכה להיות פרוסת הכסף? כשבוחנים כל פעולה כלכלית ע"פ שלושת הערכים ולא ע"פ אחד מהם בלבד, אני מאמינה שהדחף האנושי שלנו לפעול "עכשיו, מהר ובגדול" יוגבל באופן טבעי, בלי שנרגיש שאנחנו מקריבים כל קורבן, להיפך!

הנחה מקובלת בחיים הפרטיים של כל אחד, וגם בכלכלה הקלאסית, היא שקודם כל נדאג לכסף ואז כבר יהיה לנו אהבה, ויהיה לנו איך לשלם על הבריאות (של הסביבה, של גופנו). בפועל אנחנו מוצאים שכשאנחנו עובדים בשביל הכסף, אף פעם אין לנו מספיק זמן לאהבה (להיות עם חברים, עם משפחה, עם בני הזוג, עם השכנים), ואין לנו יכולת לתקן את הנזקים לסביבה כי אין לנו מספיק משאבים (כסף, זמן) בשביל לעשות משהו משמעותי בנידון. אפילו צעדים קטנים כמו להתחיל ערימת קומפוסט או לאסוף מים נדמים בלתי ישימים כשסדר היום שלנו נע סביב עבודה תובענית. המצב המקובל של חלוקת החיים ל"עבודה בשביל הכסף" שמכלה חיים (שלנו ושל הסביבה) וזמן שבו אנחנו "עושים חיים" (שבו לא עובדים, אלא מבזבזים כסף) איננו אידיאלי.

בעולם של כלכלה אקולוגית, אין הפרדה בין הכלכלי, החברתי והסביבתי. אין הפרדה בין “חיים” ו”עבודה”. בעולם החדש, העבודה היא מקום שבו אנחנו מייצרים אהבה, בריאות וכסף, והזמן שבו "אנחנו עושים חיים" הוא כל הזמן.

בעולם החדש, "עושר" נמדד בכמות הכסף, הבריאות והאהבה, וסלבריטאי אמתי הוא מי שיש לו משלושתם. בעולם החדש כולם יעבדו קשה בשביל לעשות יותר חיים.

לעשות חיים כל הזמן! מי שמתנגד שיקום.

עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196