לתרום לעץ כאן

Missing Header Image for

נושאים בענף

אין מִפְלָט

בהשראת סיפור קצר של אתי דיאמנט על איסטניסית עירונית חובבת טבע

העיר מכוסה בעלים
העיר מכוסה בבתים
העיר מכוסה בדפים

לעיר כולנו בעלים
בעיר לכולנו לבטים
נעיר ונאיר ההבטים

כשאי-אפשר לנשום
כשאי-אפשר לישון
נלך לאי-אפשר
לשאוף פריחת לימון
אך מי שם מרסס תכשיר של פַּרַתְיוֹן?
נסתום אז את האף
נברח משם ביעף

לים, אך שם ביוב
הביתה? שם עצוב
סיגריה, "ניחוחות" כביסה או אקונומיקה
שוב וָשוב...
אוף!

עודלאנהיהדע

בְ-26/3/16 חגגנו בִמסיבת פורים ויום הולדתי.

המסיבה הוכרתה בכותרת "עודלאנהיהדע", והִזמנו את המשתתפות והמשתתפים להציג את מה שעוד לא נהיָה. כמו-כן, הִצּענו את נושא הסרת המסכות.

ברוח זוֹ כתבתי וקראתי את השירים הבאים.

שיר לאביב

שיר, שכתבתי וקראתי בִמסיבת יום-ההולדת של אביב, 7/3/15.

שמונֶה שנים של שינוי

שיר, שכתבתי ליום הולדתו השמיני של עץבעיר ושרתי בִמסיבת יום-ההולדת. כתבתי את המלים לפי מנגינת השיר "שנים-עשר הירָחים" מאת נעמי שמר, הנשמע רבות בִתקופה זוֹ של ראש-השנה.

בראשית היה העץ
אתר ירוק נחמד
אחר-כך עבר לִביאליק
לבית מיוחד
שיפוצים, גיזום קוצים
מימד ועוד מימד
והנה דירה בשותף
ותמי לא לבד
בני, תמי, עומר ואייל וגם אלון
לִפעמים גם נוודים, שנשארים לישון

נא הישארו עמנו
זוהי התפילה
או אז ניצור את האואזיס לקהילה

וזה מה שכתבתי ביום ההולדת השני.

עוד מסיבה אקולוגית קסומה

שוב קפצנו למים, יהי אשר יהי...
בהתארגנות רגועה וחסרת יומרות,
ושוב הופתענו לטובה...
כפי שקרה פעם אחר פעם,
התקבצו להן הא~נשים המתאימות/ים ועשו את הקסם.

והפעם פתחנו בקסם מיוחד: חגיגת חיבוקים בכיכר, באור קסום של אחה"צ, עם תחפושות ורוח טובה עד מאוד, ששרתה על כולנו, וּבִמיוחד על נועה, עם האצבע הקלה על הדק המצלמה, שהוכיחה שוב, שהאישה הנכונה מופיעה ברגע הנכון –ֹ במקרה זה, כשהצלם המתוכנן לא הִצליח להגיע...

עומר הִפליא להנחות אותנו במעגל ברוח הרגילה והאהובה עם מיקוד מיוחד וּנגיעה פורימית ועם איזון מוצלח בין פנים מוכרות, הנותנות תחושה של המשכיות, לפנים חדשות וּמסקרנות, שהחיבור שלהם/ן לעץ כה טבעי...

עוד חבר הופיע וּפתר סימן שאלה: מה וּמי יהיה על המוזיקה והריקודים? מי אם לא גלסקי הושיע וגרם לרבות מאתנו, בסיוע אלכוהולי מתון, להתנועע בחדווה רבה וּבלתי־מרוסנת...

וּכשהִגּיע הזמן, מבלי להיסחף, אבל גם מבלי למהר, בהדרגה, הכול התפזר, ו...לישון, ממש לא מאוחר...

הדרך לִמסיבת פורים
עוברת בִשבילי סתרים
ירידה במדרגות
עוד מעט אולי נרקוד
הרחוב מחייך חיוך דק, מהוסס
והפיקוס בשלו, לא מחופש
ועל המסיבה אין לך מה לכתוב?
יש ויש, אולי בקרוב

אז הנה כתבתי,
תודה לכולנו על ערב קסום ~~

אלון

הראש בעננים

פורסם תחילה ביומן הבית של עץבעיר

הערה: התמונות צולמו במשך 45 דקות של דמדומים קסומים, כשבאוזניי מתנגנת מוזיקה קסומה מתוך הרדיו, וַאֲני משבץ כאן קישוריוֹת לִקטעים אלה, כדי שילוו את הקריאה.

מוזיקה:
QUI SEDES, סיום הגלוריה מאת פולנק
(Qui sedes ad dexteram Patris, miserere nobis.
Who sit at right hand of Father, have mercy on us.)

אציג את עצמי בשיא הקיצור ואומר, שאינני גר בדירת עץבעיר, אך אני חבר בקבוצה מכל בחינה אחרת.

במעגְלי השיתוף השבועיים שלנו אני נוהג להתבטא באופן הרבה יותר ענייני ופחות רגשי משאר החברות, כשאני מתייחס למה שעובר עליי. אכן, בִיסודי אני מסוגר, וּבמשך השנים התחלפה הסגירות בגישה סטואית, כלומר, בהימנעות מטלטלות רגשיות ומהשקעת אנרגיה בדרמות, וזאת מתוך העדפה של השמחה כמצב בסיסי קשה לערעור ושל שלוות-הנפש וכן של שמירת האנרגיה לעניינים, שאני בוחר להתמקד בהם, שהם רבים ותובעניים, והימנעות מ”גזלני האנרגיה”.

מצטרפת לכך גישה אנליטית, שאינה נוטה להתעכב על בעיות, אלא מתמקדת בקלות של ההתמודדות השקולה עם האתגרים של חיי כבר-מזל, שצרות גדולות אינן נחלתו…

אני אף רואה לעצמי שליחות לשדר מסרים אלה כדוגמה, שהיא הצעה וחומר למחשבה.

הבדל נוסף ביני לבין רוב חברות הקבוצה, שהן משתתפות המעגלים, הוא, שאני בן 45, כלומר, מבוגר מֵרובן בשנים רבות למדי, והשלבּים של ההתחבטויות הגורליות ברובם מאחוריי, וכעת אני מוקדש בעיקר למימוש הייעודים, שבחרתי לעצמי, וּמשתדל להימנע מאובדן המיקוד.

בכל-זאת, משהחלו המעגלים, ראיתי בכך הזדמנות לצאת מהקובייה ולשתף במתרחש בתוכי, ואכן אני שמח על־כך ואף עושה זאת במידה מסוימת, אך מדובר בתהליך של מציאת הדרך הטובה לי לעשות זאת.

וגם:
בל יתקבל הרושם, שאין לי רגשות, אלא שהעניין שלי בסיפורים, בִפרוזה או בִדרמות אנושיות ריאליסטיות קטן יחסית, ועיקר העניין שלי בעולמות המופשטים יותר של שירה וּמוזיקה, בִרגשות מעודנים וּבדרכי הבעה מתוחכמות. על־כן, הִרגשתי, שהדרך המתאימה ביותר בשבילי להביע את עצמי תהיה במלים שיריות.

הקושי שנותר הוא, שלאחרונה אינני מתפנה כמעט לכתוב שירה, ואף־על־פי שחולפים בי רעיונות רבים לִכתיבה וּדברים רבים, שאני רוצה להביע, אינני מוצא את הפנאי לרשום וּללטש אותם.

אולם משהעליתי זאת במעגל, הייתה התלהבות מהרעיון, ועומר אף הבטיח להתאמץ וּלהקדים חזרתו מֵחופשה כדי להשתתף במעגל, שעמד להיעדר ממנוּ, אם אבטיח לכתוב שיר לכבוד המעגל.

המשך וּתמונות

חנוכת בית שנייה

שוב עברנו דירה וחגגנו ושיפצנו ואז חגגנו שוב, ואמיר חרש הִנחה מעגל סיפורים, שמשתתפיו היו מלאי השראה וכישרון, וַאֲני, כהרגלי, סיפרתי בשירים.

בחרתי חמשה משירי (משמעות אחרת למלה "חמשיר"), היכולים לספר את סיפור הדירה האקולוגית של עץבעיר על גלגוליה וּמאפייניה.

ואלה השירים:

רשמים מהמפגש עם ג'ארד דיימונד ויובל נח הררי

אנחנו מצטטים אותם, מפנים אל הספרים וההרצאות המוקלטות שלהם, אז הגיע הזמן לשמוע אותם אומרים את הדברים בעצמם.

וכך עשינו בבוקר אחד ב-9/5 כאן בכיכר ביאליק, שראתה כבר הרבה היסטוריה ועוד תראה. והיה בכך ערך מוסף רב. לעומת מפגש בהשתתפות השניים וּמומחים נוספים, שהתקיים יומיים קודם לכן באוּניברסיטת תל אביב, וּבו דקלמו המשתתפים את משנתם למי שאינו בקיא בה, היה המפגש שלנו אינטראקטיבי מאוד ואפשר לנו לשאול את כל השאלות. זאת במידה רבה הודות להנחייתהּ המעולה של ליאת בן-דוד מקרן ווֹלף וְלשאלות החכמות של החברים.

לראות עץ

הרצאתו של דני נווה תחת הכותרת "לראות עץ" בכנס עץבעיר הראשון ביער הפיות ביקשה ממש "קוראים לך ביער" של הקראת שירעצים, וּבעידודהּ של נגנית קרן-היער האוהדת והנאמנה, יפעת צור, קרה הדבר. אני מביא כאן את מלות השירים או את תחילותיהם/כותְרותיהם עם הפניה אֲליהם. רובם מופיעים כבר באתר. לשירים, שאינם מפרי-עטי או לא רק מפרי-עטי (כתיבה משותפת), מצוינים שמות המשוררים.

אלון

תזונה מתחשבת בקהילה, 21/3-6/5/12

הנה הטקסט, שהופיע כעמוד הראשי של האתר במהלך זמן ניקיון נקי. הכי נעים יהיה לקרוא אותו בפורמט המקורי, עם התמונה, המצוי בקישורית זוֹ.

ניקיון נקי, 6/2-21/3/12

הנה הטקסט, שהופיע כעמוד הראשי של האתר במהלך זמן ניקיון נקי. הכי נעים יהיה לקרוא אותו בפורמט המקורי, עם התמונה, המצוי בקישורית דלעֵיל.

אין דרך חזרה

לאחר כחודש וחצי של פעילות שוקקת וארבעה לילות חווייתיים, שהזדמן לי ללון שם, המאהל בִשׂדרות רוטשילד מתארגן מחדש, והשאלה, המנסרת בַחֲלל האוויר: "מתקפלים?"

חוזר הַיַּעְרָה
מיום קירות עמל
אל חוגי החושך
נברשת תלויה
מכיפה חבויה
ינשוף בשולֶיהָ
חולם בהקיץ
וּצלילי כינורות
ממְחוז עֵבֶר-ים
הֶמְיָה זהירה
דַהֲרת עדרים

וּכְשֶיַעַל עלינו האור
הנוּכַלָה מכאן לַחֲזור?

מפטרופיליה לפטרוזיליה

מאמר מאת גנן עץבעיר, אלון אלירן.

נפט הוא חומר טבעי. כמובן, הנפט, המשמש לַהֲפקת אנרגיה וְלַתעשייה, עובר זיקוק תעשייתי.

אינני רואה בטכנולוגיה ביטוי של מעבר גבולות ע"י האדם אל מעבר למה שנועד לו באופן "טבעי". להיפך, אך טבעי לו לאדם מעצם טבעו החוקר ולומד, שיגלה את הנפט, את החשמל וכיוב' במוקדם או בִמאוחר. מה שחסר הוא ריסון עצמי, איזון וגיוון. יש היגיון בתרבות הנפט, הפטרופיליה*: משאב קיים, שזול להפיק אותו יחסית לאנרגיה, שהוא מספק. בִכלל, לגבי הנפט, לא ידוע לי על נזק, שנגרם מעצם גריעת החומר הזה מסביבתו, אך אין בכך הוכחה.

הנזק נגרם לרוב מדליפות במהלך השאיבה והשינוע וכמובן, מזיהום האוויר וגזי החממה בעת השריפה. מסתבר, שהחומר הזה לא נועד לצאת ממעבה האדמה, ואם מתעקשים להוציאו, נדרשת זהירות מופלגת. מהבחינה הזוֹ, הנפט מזכיר את האנרגיה הגרעינית ואת השאלה, מה הסיכון, שאנו מוכנים אליו, כדי ליהָנות מהמשאב?

נשאלת השאלה,...

חלון פתוח אל המנגו

לכבוד שיא תפוקת (עונת) המנגו':

בארצות החום
השאר חלון פתוח אל המנגו
לחייךָ מראָה
אתה יוצא והוא משריש
חוזר, והנה עוד פרי
שם עלה, וכאן שיר
וּבעצם שם השיר, והֶעלה בשיר
אתה מתאמץ, והוא מגביה
שנים של דם, מים ושׂרף
איך נראֶה עץ מנגו סב?
והמנגו מבשיל ונושר ונרקב
אני שוכב לישון עכשיו

בתים מבחוץ

מה לא אמרו על ההתרחשויות המרגשות במאהל המַאֲהָב (אם יורשה לי לשאול מלה זוֹ, שהִנחיל לנו להב זוהר, מההקשר של קריית ספר) למען דיור בר-השגה?

אז אֲמקד את רשמיי מכמה ביקורים, כולל לינת לילה, בִתמונות וּבהקשר האקולוגי וגם בָזה של השירה והמוזיקה.

אזכיר גם את "בתים מבִפנים וּמבחוץ" ואוסיף שיר, שהפך תקף פחות, לשמחתי:
חוגגים כולנו בכיכר
כאילו בנפשנו הדבר
ושרים
כאילו מוצו הדיבורים
אך מה אתמול וּמה מחר?
מה המרחק מֵהכיכר?

וגם

איך אפשר לומר שלום
בלי לחלום
שיבוא היום
ונוּכל לנשום

גבולות של מים

שני המפגשים האחרונים של קורס הפקרמקלצ'ר העירוני: על גבולות ועל מים - זה האחרון הסתיים על שפת הים - והדברים, שנאמרו שם הִזכירו לי שני שירים שלי.

שלולית ענק שלא התייבשה
זכר לימי המבול
כה עתיקה, כה חדשה
כל סיפור בה טבול
כל עייף אך יֶחֱצה את הקו
יישָכֵב לו אל נוכח חייו
במימד רב-גלי
כה פשוט, כה מורכב
ואזי ייעמד, יתנגב, יעפיל
אל גלי מדרכה תחת רגליו

=__++=====

הנהרות הזורמים מן הים
אין שמות להם וּמניין
עד שעיני תַכירֵם
וגם אז מספרם לא שלם
לשונות-לשונות
דוחפות קצף ועורמות
וּפתאום נכנעות באחת
הראית אי-פעם נהר
הזורם וּפתאום נעצר?
לא יֶחֱצה את הקו המוגדר

רה-ארגון

לרגל הרה-ארגון השנוי במחלוקת
(ועוד נרחיב על כך),
שפעימתו השנייה, הנרחבת, תופעל בְ-1/7, מֶחֱוָה לקווים הישנים והאהובים,
ואזכיר (למען הגילוי הנאות),
שאני תושב רמות צהלה:

צהלה הצעירה
הצפון המצועצע
מי שבא, בְרוֹך בא
קו 21 או 24
מקסימום בקו 42
(כגילי שלי לפני חצי שנה וחודשיים) (נכתב בנובמבר 2010)
בכל-זאת אזוקה
ליפו העתיקה
וּבני-ברק
תקועה בפקק
82-70-60
וּפתח תקווה
קו ששים וָשבע
ולב תל אביב
משחק אותה נאיב
אחת, שתיים, ארבע, חמש
תגיב איך שתגיב
זה מה שיש
נמאס קצת?
אז בוא וְנַ-
עבור ת'מאתיים
לנס ציונה
או לִירושלים

שיר שנעלם ונמצא ועוד אחד

הִבטחתי (בתחתית הֶעלה ההוא), והנה אני מקיים - שיר, שנכתב בהמתנה לאוטובוס, כשאוטובוסים אחרים נעצרים וחולפים על-פניי בתחנה:

דברים שלא התבוננתי בהם מזמן:
דלת אחורית של אוטובוס בִפתיחתהּ
כמו זרוע מנוונת בעלת חיים מדומים משלהּ
איש אינו יורד
זנוחה, מאוכזבת
ניטחת קלות אל דופן האוטובוס
וּמנתרת מעט בַחֲזרה, לא מופתעת
ונותרת פתוחה
בַעֲדה הנוסעים שעלו מופיעים
מתיישבים כאומרים
לא, אנחנו בִפנים נשארים
וּמבִפנים, מבעד לדלת הסגורה
שמיים של בין הערביים
מעל עננים נמוכים
שמעל צמרות נמוכות
תחתיהם שני קרוואנים
וּלמטה למטה עשבים ירוקים
וּבחלון משמאל
מרים את הראש
ורואה בית
מוריד וּמרים -
אותו בית
אלה החיים
ועץ מימין ועץ משמאל
שיפור גדול

ועוד שיר

זה כן הולך ברגל

על אמצעי תחבורה אחרים כתבתי כבר, אז לדרך:

לֵך
ראשךָ מוטה הצדה
קדימה כבר יוביל הלב
עיניך תלה על עץ
או אל האדמה
השלך
עלי עלה
אמור תודה

את השיר הבא כתבתי, כשעשיתי חלטורה של הכנה לתכנון מכשיר GPS סלולארי, המיועד למיקום בנעל לשם מעקב אחר אנשים בסיכון. מכשירים דומים, שהתמסחרו, משמשים הורים מודאגים לעקוב אחר ילדיהם...

יש לי סלולאר בנעל
מְהַלֵּך על זמן אוויר
מאזין לדופק שעל
הדהודי זמן אעביר
יש לי GPS בנעל
את רגלי הוא משתק
רק הראש אי-שם ממעל
משחק וּמתרחק

ג'י.פי.עץ...

אז מה בין ניווט לבין תכנון, בין הראש לבין הלב?

מי בא? מייק בייק ~

אורלב כבר כתבה עליו בהרחבה, אחדים מאתנו כבר פגשו בו, אך לי טרם הזדמן עד לפני כמה ימים, והייתי סקרן.

כיוון שהאופניים שלי ושל חבריי לצוות דרשו ביקור רופא, החלטנו, שהִגּיע הזמן להזמין שוב את מייק, וכך עשינו.

כשהִגּעתי, כבר היה רכון על האופָניים של אייל, מנסה ליישר גלגל סורר.

אורלב ציטטה אותו אומר, שהוא נהנה מהעבודה, אני אכן ראיתי זאת עליו.

התיקונים היו קלים למדי הפעם, והתשלום, קל עוד יותר - איש צנוע מייק, מסתפק במועט וּמקפיד לעשות שימוש חוזר בַחֲלקים - אופניו מורכבים מחלקים רבים בשימוש חוזר, כיאה לסוף זמן רב-פַעֲמיות, על סף זמן ניידות ידידותית. אפילו לִרצועות של סרבלים כתומים של פועלי דרכים מצא שימוש: הוא תולה אותן על האופניים כדי לבלוט לעיני הנהגים ביום. בלילה אינו רוכב. למי שכן הוא ממליץ על פנס.

אז איפה מתקן האופָניים הטוב ביותר בסביבה? אצלְכם בבית~ מספר הטלפון? הריהו בתמונה.

מייק ישוב לכאן מעת לעת. איזה כיף, שהאופָניים דורשים תיקון לִפעמים.

זמן לצחצח שיניים

בדקה התשעים של זמן ניקיון נקי, אני בודק, בָמֶה התקדמתי בִתחום זה. אין ספק, שהחידוש המרענן אצלי הוא צחצוח שיניים בענף של רוזמרין. צמח זה, שהוא זמין כל-כך, ידוע בִתכונותיו המרעננות, המזרימות והמצעירות. הוא מסייע להזרמת הדם בגוף וכך עוזר לווסת קור וחום וגם להתחדשות השיער ולכן משמש בשמפוּ. אם כך, הִנּחתי, שישפיע לטובה גם על השיניים והחניכיים, ואכן גיליתי, שזוֹ חוויה מרעננת ביותר. למברשת השיניים, שמזמן נותרה כשריד חסר פשר של ימים צרכניים יותר, נמצא, כנראה, הגרסה האקולוגית. לא תחליף.

לַעֲנף הרוזמרין שימוש כפול: הקצה התחתון, העצי, בנקודת השבירה לצורך הקטיף, משמש כקיסם לניקוי בין השיניים. החלק העליון עם העלעלים משמש לשפשוף השיניים ועיסוי החניכיים ואף כחלק מֵאבקת השיניים, שלִפעמים מוסיפים לה רוזמרין לטעם. אפשר לבחור את דרגת הקשיות הרצויה על-ידי מידת הייבוש של הֶענף. אפשר להשתמש גם בענף טרי לגמרי ולא מיובש.

ואחרי השימוש - לקומפוסט! מי אמר, שחד-פַעֲמי זה רע (~?-:)

לא תשתין

מחווה למבצע שפ"ע חוביזה וּליום הולדתי הקרוב מאוד:

משירי יום ההולדת

אל תשתין על החוביזה
כך לומר לו היא העזה
אבל, הוא אמר, זה דשן
אה, OK, אם זה הפשר
הבה ונשמור על קשר
השמיר דורש דישון
ניגמל מהעישון
ניפגשה ללא פשע
נגדל פירות בשפע
ואולי גם נצטרפה
לִמגדלי שומר ושום

חיזוק חיובי Positive Power / ניבה ברמן

כוח מתפרץ של גזע, של נבט
שורשים שחופרים בַאֲדמה מבוטנת
שיח חותר במדרכה עקומה
גבעול חרש נאחז בחומה
פוטוסינתזה בַאֲוויר מעושן
סוקסציה אחרי פִצְצת מימן
ירוק מוחלט
מה שאינו נפסק

Breaking force of trunk and seed
Roots in earth's cement sunken seek
Bush strives in a pavement slant
Wall of silence holds a plant
In smoke stroke planet, photosynthesis
Hydrogen bomb, blanket trees succeed
Complete green
Doesn't cease to exist

השירעץ נכתב לקראת הזירה לשירה של ערב ט"ו בשבט, והתמזל מזלי לתרגם אותו לאנגלית.

הנה עוד שירעץ מאת ניבה, שהתפרסם כבר במסגרת קריאת ספר II:

תשׁפורת

אל ההתרגשות שלקראת היום המאיר שלנו נוספה סַעֲרת הרגשות בעקבות ההודעה על הצורך לעבור דירה. לכאורה, אפשר היה לצפות, שהדבר יעיב על היום החגיגי. בהמשכו של היום אכן הוסט הדגש ממסיבת חנוכה לדיון על המעבר, אך גם זה היה ברוח אופטימית.

בכל אופן, הבוקר החל בִסערה. מאיה הופיעה מצוידת במספריים וחיוך גדול. אני נבחרתי להיות ראשון המסתפרים, וכיוון שחיכיתי לתספורת הזוֹ זמן רב, התיישבתי בשמחה ומיד שקעתי במדיטציה עמוקה. משהו בהרגשה, שאני בידיים טובות, יחד עם המבט המופנה מחציתו אל המראה וּמחציתו אל הכיכר שמאחוריה, שנותרו רק שבועות ספורים לצפות בה מהכיוון הזה.

לאורך השנים הייתי מוצא את עצמי לפעמים דרוך כדי להספיק להסביר את רצונותיי לספר בטרם יהיה מאוחר מדי, ורק במשך הזמן מצאתי ספרים קבועים, שכבר ידעו בדיוק, מה אני רוצה. אצל מאיה הספיקו הנחיות כלליות ביותר, ואת השאר השארתי בידיה. כפי שהבטיחה, כך גם הרגשתי: היא מתייחסת "אישית" לכל שערה. התוצאה עומדת בינתיים כבר שבוע במבחן הביקורת שלי ושל הסובבים אותי. בעיקר אני מרגיש התרעננות אחרי היפטרות ממסת שיער, שהתאימה לי קודם, אבל לאחרונה כבר הִתחילה להכביד על המראֶה.

כך אנחנו מרגישים גם לגבי מעבר הדירה. הדירה, ששירתה אותנו נאמנה שלוש שנים, הפכה גם למעמסה תחזוקתית וּמחשבתית, והמעבר לדירה החדשה הוא תשפורת, או שמא מַשְׁפֵּר, כפי שמכנה זאת אופק.

וגם תמי ראתה זאת בדרך דומה.

אלון

אבטיח גדל על מדף, ולא על זה שבחנות

השומר בשער 14 של קמפוס אוּניברסיטת תל אביב מנצל את שפע הפנאי לטיפוח סביבת עבודתו. אדנית ועוד אדנית, עציץ ועוד עציץ, והנה גינה לו חביבה. הוא אף מנביט זרעים, ונוספו על כך כמה שתילים, שהבאתי לו מֵ"אור-גינה-לי", הגינה האקולוגית הסמוכה.

כך ניתן למצוא שם לבלב, לימונית, טגטס, חמניות וּפרחים נוספים וכן אורנו וריחן, וּבקרוב יתוספו פסיפלורה ותירס. כמו-כן, וזוֹ האטרקציה העיקרית - אבטיח, שטיפס על הגדר והִצמיח פרי תלוי. השומר, שדאג, איך לא ייפול הפרי, לִכשיגדל, מכובד משקלו ויתנתק מהשיח בטרם עת, בנה לו מדף תמיכה!

סיפור לערב שבת

יום ששי בדירת עץבעיר בביאליק 23, אנשים מתקבצים למפגש, מביאים אוכל לשיתוף בעקבות בקשתנו. למעשה, המפגש בוטל, והן לא ידעו על כך, ולפני שהן עוזבות, הן מחליטות להשאיר את האוכל. לאחר צאתן, אני פותח את השקית, ומגלה, אבוי, שולפת שקית ובתוכה מעין פנקייקים.

מה עושים בהם? אמת, השלכת מזון לקומפוסט מצערת הרבה פחות מהשלכתו לפח אשפה, בפרט שזה אוכל, שלא יביא תועלת רבה יותר, אם ייאכל. בכל-זאת, חשבתי, אולי יכול בכל-זאת להביא תועלת רבה יותר בדרך אחרת. אולי, למשל, זו הזדמנות לממש את הרעיון הוותיק והמתבקש של הבאת אוכל לחסרי הבית. החלטתי לצאת לרחוב אלנבי הסמוך ולחלק את האוצר לזוכה המאושר, והנה, בעודי ניגש לאופניי, יוצא אליי מתוך החצר אדם, שחזותו מעידה עליו, כי הוא קשה יום.

מיד הצעתי לו את המנה, והוא לקח אותה בשמחה והחל מגולל באוזניי את צרותיו הבריאותיות, המשפחתיות וכל השאר.

בערב שבת יש לפעמים לרגע אשליה, שיש אלוהים...

קריאת ספר II

בִ-13/7/10 התקיימה קריאת ספר בפארק קריית ספר.

תודה מקרב לב לנגנים: יפעת צור בקרן יער, איזבלה ארדנונג בכינור וּמאור רוזנברג בקונטרבס.

תמונות, כולל ביקור ראש העירייה, ניתן לראות כאן.

תודה מקרב לב למשוררים. השירים שהוקראו מפורטים להלן:

ניידות ידידותית

מאמר מאת אלון אלירן, גנן עץבעיר.

לקראת עונת הניידות הידידותית שלנו יותר ישרְאלים צפויים לעלות על מטוסים, וּבמקביל אנו מתבשרים, כי ראש העירייה, רון חולדאי, עולה על אופָניים וּמותח ביקורת על דחיית ביטול חוק הקסדה, המסכנת את מימוש תוכנית השכרת האופָניים בעיר. הוא אף מדווח בבלוג שלו על עלייה בהיקף הרכיבה על אופָניים בעיר. המשך...

אופָניים ואוטובוס במקום לטוס

לקראת עונת הניידות הידידותית שלנו אתם מוזמנים לקרוא את המאמר שכתבתי על מצב התחבורה בעירנו, ואילו כאן החלק האומנותי. כבר נדרשתי לנושא זה בַשנה שעברה. אחותי הייתה נרדמת בִנסיעות משפחתיות ממושכות. מתברר, שבי נסיעות מעוררות השראה. הנה...

בין לבין

בין קירות ישרים
אם מבט ממושך מישירים
הפרטים מתבהרים
בקו האמירים

בין שני פחים
של אשפה מסריחה
אני נלחם
לעלות על המדרכה
מול שיחים
שופעי פריחה

לגדל ליפה

את הליפה כדאי לזרוע בסוף החורף או באביב.

בילי משדה ורבורג מייעצת: הליפה אוהבת הרבה אור, ואם יש עץ בסביבה, היא תטפס לַאֲמירו כדי להיות יותר חשופה לִמְקור האור. היא שורדת גם בכמוית קטנות של מים. מאידך, מים וַהֲזנה יעשירו את המופע הצומח שלה.

את הליפה בטרם התייבשותה ניתן לאכול חיה או מבושלת, בדומה לקישוא. בילי נתנה לי לטעום - זה מעדן של ממש!

עוד כאן.

שירעצים קבוצתיים

לכבוד ט"ו בשבט הנה שני שירעצים, שנכתבו באופן קבוצתי: הראשון ע"י עידן ועל-ידיי באשרם במדבר בסוכות האחרון, והשני, ששמות ארבעת כותביו מאוזכרים בגופו, נכתב בתום "קוראים לך בגינה" בקריית ספר.

הנה...

כי תבואו אל הארץ

כמה דברי הגות ושירה, שהקראנו בסדר ט"ו בשבט, וכמה, שלא הספקנו. תחילה, מתוך הספר "האקולוגיה האנושית בעולם הַעתיק" מאת דוד קוטלר, הוצאת מ' ניומן, תשל"ז...

האמת המטרידה של הגשם

בשבועיים האחרונים הייתי עסוק בִמיוחד, ולא הספקתי לללקט חרובים כהרגלי וגם לא זיתים, וקיוויתי, שהגשם, שנעלם למשך כמה שבועות, יתמהמה עוד כמה ימים, כדי שהפירות ישארו יבשים. אבל הגשם לא התאפק והתפרץ. קידמתי אותו בשמחה מהולה בִשמינית שבִשמינית של צער.

המשך...

חשבון נפש מעשי

על חילונים רבים יש ליום הכיפורים השפעה מיוחדת, לִכאורה. אולי יכול היה להיות לא רע אחד כזה בחודש. אצלי הוא מחלץ התחלות שהמתינו. כך לפני שנתיים, וכך היום, ערב יום הכיפורים, כשהִצּבתי סוף סוף בַחֲצַר הבית את הקומפוסטר, שקניתי פעם בַהֲנחה משמעותית במסגרת מבצע של רשויות מקומיות בשרון. כיוון שזה לא עיכב אותי בַעֲשיית הקומפוסט, דחיתי זאת, אך האתגר הבא הוא, כמובן, להכניס גם השכנים למעגל, כמתבקש מהשכנות, העומדת כרגע במרכז פעילותנו על-פי התוכנית השנתית החדשה. בינתיים הדפסתי את הֶעלה הזה של אילן וגם את זה כדי להציג אותם לשכנה, המנחה את הגנן בַעֲבודתו, וְלשים קץ לקִלְלת המפוח בַחצרנו. בַחזרה לקומפוסוטר, מבחינתי האישית, הוא גם ייתן מענה נוסף לימים, שבהם אינני מזדמן לאחת הגינות כדי להביא לשם את האשפה, אם כי יש לכך כבר מענה בקומפוסט השַלשוֹלים. וגם מדפים ממוחדשים הניב היום הזה. המשך...

היֹה היה

מזל טוב! שנה לֶענף הזה, שנתיים (וּשלושה ימים) לשיר הראשון, ושלוש שנים לעץבעיר! השיר הראשון? וּבכן, למעט שניים-שלושה שירים קדומים יותר, כל שיריי, כ-170 במספר, נכתבו במהלך השנתיים האחרונות, ואין כמו יום הכיפורים להתחבר אל מה שמבקש לנבוע מבִפנים, וּבה בעת אל מה שמסביבנו, וכך באותו ערב יום כיפור, בעקבות שיפוצים בֶחצר, שלצערי השפעתי עליהם הייתה מוגבלת ביותר, וכללו התקנת פנס בכניסה לֶחצר, המשמש למטרות קישוטיות בעיקר וּמודלק רק לכבוד אורחים, נכתב השיר שלהלן, המבטא את תגובתי לשינוי בסביבה, כפי שהורגלתי אליה שנים רבות:

אושפיזין

הנה דבר שלא קרה עדיין בעץבעיר: בניית סוכה. בסוכות נהיה באשראם במדבר, וכך היה גם בשנה שעברה. זה בהחלט ברוח הֶחג: העיקר לא להיות בבית הקבע, אלא במשכן ארעי. אז דווקא בסוכות יהיה הסלון האקולוגי סגור. ממילא אירוח אושפיזין הוא עניין של קבע בעץבעיר, וַהרי הדירה האקולוגית פתוחה לכול מדי יום שישי, בִפרט כשיש סיור מודרך, וּבִימי התנדבות וּמארחת רבים במסגרת קורסים, סדנאות וּפעילויות נוספות, וכעת אנו ניצבים בתחילתה של עונת השכנות שלנו, השופעת אירוח.

אם תדבר עם השכן
גויאבות הוא לך ייתן
כי מה שלו הוא מיותר
הוא בשבילך ממש אוצר

שייח מוניס - עולם הולך ונעלם

סוד גלוי הוא, שקמפוס אוניברסיטת תל אביב התפשט והלך ודחק את הכפר הערבי שייח מוניס. בפרט נכבש השטח שמדרום לקמפוס ע"י מגרְשי החניה רַחבי הידיים. מה שנותר מהכפר נשקף מעבר לגדר התוחמת את הגינה שלנו בקמפוס, אור-גינה-לי, במיקומה הֶחדש. שיטוט במקום מגלה פינות של פשטות שובת-לב, שכה זרה לחלק זה של העיר. עד מתי? ימים וּבולדוזרים יגידו.

הגיאוגרפיה של הגיאוגרפיה, חלק ב'

בפרק הקודם סיפרתי על יד אבנר, מושב החוג לגיאוגרפיה וְלִסביבת האדם. מתברר, שהגיאוגרפיה של סביבת הבניין שופעת יופי והפתעות.

הגיאוגרפיה של הגיאוגרפיה, או הגג של הג"ג

כשהצטרפתי לעץבעיר, עמדתי לקראת סיום לימודיי לתואר שני בפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב. זו הפקולטה הקרובה ביותר גיאוגרפית אל כיכר ביאליק, מקום מושבו של עץבעיר. בהמשך התחלתי את הדוקטורט בלימודי הסביבה, המתבצע בפועל בחוג לגיאוגרפיה, במעבדה לחישה מרחוק. מקום מושבו של זה בבית חביב, בעל אופי ביתי-משהו, מחוץ לקמפוס, בִרחוב זֶליג בִשכונת אפקה, בית, המכונֶה יד אבנר.

רק חבל, שזה לא מתכלה

תחת הכותרת הזו הִצּבנו את הארגז התמים אך החתרני הזה באמצע השביל המוביל אל הזירה הראשית של יום הסטודנט באוניברסיטת תל אביב היום. כך ביקשנו להמחיש את ההשפעה המצטברת של יום צרכני שכזה. ארגז אופטימי יותר, שהוצב בסמוך, קלט את שאריות המזון והנייר לשם הפנייתן לקומפוסט. התמרים של סמר והירקות מאור-גינה-לי קישטו את הדוכן של מגמה ירוקה.

ניידות ידידותית

לכבוד מסיבת הרחוב לקידום התחברה הציבורית, זר שירים.

פקקים הם הזדמנות לשירים
צלילים מזדחלים על גלגלים
ענף נלכד בין פגושים
שלולית גדולה של ריגושים
האושר במקום אחר
אך התנועה קלה יותר
==============================

בְּלונה-פארק העיר
עולה על אוטובוס
הבט עליי ממעל
לאן כעת אנוס
הנה בלב העיר וּכבר בפרברים
הרי כאן אני גר
וכאן חיי עוברים
לָבטח למולי באוטובוס גַרְמִי
מישהו נוסע למלא את מקומי
======================================

אותו הכביש, רק בלי מנוע
אני המנוע, גולש וכובש
מתוך בחירה, כי עוד רגע
אסטה בחוצפה
אל שבילים אין דורש
או אסע
במסלול לא ידעתי שיש
את העיר מחדֵש
זה ממש מרגש
======================================

חולף על פְּנֵי זוג, רוכב על אופניים
אנה יגיע בעוד שעתיים
וּבעודם מוותרים על סיבּוב העיניים
כיצד לא אדע
בר-מזל בלי מידה
המשכתי עם עצמי אל פתרון החידה
======================================

הזקן
רכבתי למולו
נבהל
לא ידע לאיזה צד
נעור שריד בו
של אינסטינקט
צעיר, הישרדותי
רגלו בִתנועת
רקיעה קפיצית איכרית
תופשת כיוון
ונתקעת

קרה באמת על מדרכה בדיזנגוף בצהרי ששי.
======================================

החוק השלישי של ניוטון - חוק הפעולה והתגובה

הודף את הדְוָושות
בכוח המלים שלהיכתב מבקשות
השיר הזה נכתב
בִתנופת דַוְושותיו
של הממהר
של המשורר

בתים מבִפנים וּמבחוץ

זה עלֶה מספר 1000!

בתים בתים
חורים שחורים
פה וָשם
שמש או ירח
או כוכב קטן
מחכה למפץ הגדול
===============

כֹה רציתָ הביתה
מסוף מרחקים
אז הסר האבק
דחוף אצבע לסדקים
על ספה שכב מוּטָל
בדוק כל קמט בבד
כל פיתול אגרטל
כל פינה בדוק וּלמד
כל תנוחה
על כיסא שב, נסה
מהו משך הזמן
מהחדר לכאן
איך נופל לו האור
איך נשמע הכינור
ועכשיו גש וּפתח החלון
והבט ממְרום הארמון
לא נלכד באותו הפתְיון
אך השאר בכל-זאת קצת פתוח
הכנס מעט רוח
וַהרי דבר אינו בטוח

רציתְ הביתה
מסוף מרחבים
עכשיו לו הייתְ
מבחינה בקווים
הִנֵה כל פינה תְחַיי
כל קימור אגרטל
תלטפי בלי ויתור
בטרם תצאי שוב לתור
===============

ביתו של האדם הוא גבולותיו
מוטב ייקח תרמיל על גב
יכתוב שיריו עלֵי ספסל
על אי־תנועה יֵשֵׁב, יאכל
בִשְֹאון הרחוב יקשיב לַשקט
פסיפס־אדם, תשבץ־מִדְרֶכֶת
על נְהר־תנועה ישוט, ינצֵחַ
יְוַתֵּר וְיִִוָּתֵר לָנֶצַח משורר
===============

מַביט בבית כְחתול בעץ
וּמטפס וְנכנס
וּבחלון
מעליי העץ
והֶחתול למטה בֶחצר
===============

שבו אנשים בבתיכם
אנוע אז בינותיכם
בתווך שקוף, צפוף
כשמסביב פעולתכם
עליי תשקיף
עליי תרעיף אפשרויות
בעודי חולף
ואז אצא ואתנער
וַאֲטפס על עֲציכם
ושם אפסח שלם, בטוח
בין סעיפּיכם
===============
אדם צריך לִשני בתים, שיהיה לו תמיד למה להתגעגע, או אף לא לאחד, שאז הוא תמיד מתגעגע לבית.

עץבעיר היה לי לבית שני.
===============

פורסם לקראת תערוכת "בתים מבִפנים" בהשתתפות הדירה האקולוגית של עץבעיר בִרחוב ביאליק 23.

שרב

זה לא צחוק
שרב
כל הירוק
שלא גמענו עד עכשיו
בקרוב ייראה רחוק
נתגעגע אליו
זה שיר כדי לא לשתוק
שבדרך עכשיו נכתב

ניהול אקולוגי

עבוד באהבה
רקוד בעבודה
חשוב וצור
עומד בתור
פצח בשיר
בלב העיר
או אז כמו צעיר
מול גל תעמוד
תוכל לא למעוד
ושקט ולא עוד

שיר, שהקראתי בתום מפגש הטעימה לקראת קורס הניהול האקולוגי בהנחיית עדי אשר.

ילדים ושירים באשרם

במסגרת מרחב האקולוגיה בפסטיבל זורבה באשרם במדבר בסוכות נוצרה לה סדנה ספונטנית וּמרגשת עם ילדים ושירים. היה מרתק לראות, איך הילדים מתחברים כהרף עין ולומדים בעל-פה, יושבים בסבלנות דקות ארוכות, דורשים עוד וּלבסוף גם מחברים בעצמם שיר. בעקבות ההצלחה נחזור על הסדנה בפסח.

אתם מוזמנים לכתוב הערות, בִפרט אם השתתפתם, או ילדתכם/ילדכם השתתפ/ה בסדנה.

הנה השירים.

אלון

האט, רמזור לפניך

נכנס לי הרעיון הזה לראש, והייתי זקוק בִדחיפות לִתמונה של רמזור, אבל המצלמה של אמי כבר איננה פנויה לשימושי, אז רצתי לקנות מצלמה. קורה גם לי... בכל-זאת, "מוחדשת", ולא חדשה. ואיך זכיתי בכרטיס זיכרון של 4GB במקום 2GB? פשוט מאוד: ויתרתי על הנרתיק! אז הנה התמונה הראשונה, שצילמתי במצלמה החדשה.

שיא תפוקת הזהב! !Peak gold

לא לשווא הפרחים לא לשווא זוהרים
הם לא נועדו להסתיר את יופיים
זהו לקח חשוב לכל המורים
את הדרך לִבני האדם

צולם בסמוך לגינה הקהילתית במעוז אביב

שיא תפוקת הירוק! !Peak green

6/2/09 פארק הירקון.

עכשיו! לבלוע וּלהתמוגג!

"ירוק", משירי יום ההולדת

560 ננומטר
זה אורך הגל
אותי זה מרגש
אז אל נא תשאל What's the matter
אמור, זה מזל
כל צער מלב מגרש.

טבע עירוני

משירי יום ההולדת

גדלים לנו עצים מסביב למִטה
בוערת לנו אש בסלון
בהתנשמות שלנו אין חרטה
החול לנו מזון
התפוזים נִדמו כתופינים
חמוץ הפך מתוק
על עירוֹמנו הֶעלים נערמים
השִלהבים כוּסוּ ירוק

מחווה לסיסם ההודי

חיתמו על העצומה לְהצלת עֲצי הסיסם ההודי בִצפון רחוב אִבְּן גבירול. העירייה מתכננת לעקור אותם ממקומם, במסגרת שיפוץ הרחוב. אפשר גם אחרת, אפשר להתאמץ וּלשמר את העצים גם במהלך השיפוצים, כפי שנַעשה במספר מקומות בעיר.

החוצה נשפך
את דרכי מפלס
בִסבך ענפים
מבקשֵי שם וּמִסְפָּר
בְקירות מתחככים
עליהם תמונתם
מול חלון
מכל עבר
סָביב ללכתי
כמגנט, כמכשול
מכל אבן העיר צוֹפֵרָה
ים אדם בעורְקיה כדם
מי יידע אי בה עץ
עץ הדעת
או אשליך את עצמי הימה לדעת

לחישה מרחוק

הזדמנות להציץ אל תחום לימודיי לדוקטורט במעבדה לחישה מרחוק מספקת כתבה, המסבירה את הדברים בדרך ציורית (ושימו לב לתגובה 2 והתגובות לה) ועוד אחת.

משירי יום ההולדת

לחישה מרחוק

איך נראֶה משטח הדשא
מזווית של ארבעים וחמש מעלות?
מהו גובה השדה ש-
זרוקה בו חבית בפאתי מעלות?
נוסע חמוש במיני מכשירים
וקורא בשמות לסַלעי הֶהרים
גלי מיקרו פוגשים בגלי ריגושים
בִלבבות אנשים שאינם אדישים
הברוש השלישי מתנשא חרישי
מעל לעין שבִקצה נפשי

ערב עירוני

הפנסים פרחי העיר
מלבלבים באור ניחוח
אביב חשמל עצוב בהיר
משיכרונו אסור לברוח

נתן אלתרמן, מתוך "ערב עירוני"

הנה השיר בִמלואו.

תל אביב, הרים סמויים בהּ

משירי יום ההולדת

תל אביב, הרים סמויים בהּ
פִסגות פליציה והבימה
והקמפוס, מגדל השן
אך קלה היא לתועים בה
ולשועטים קדימה
כָּאולימפוס הדָשן
אז הריעו לשוהים בה
ורגלנו קל נרימה
בַּטיפוס לא לעשן

"תל אביבי בִירושלים" (לא משירי יום ההולדת)

כמה קל
כשהמשקל
הוא מסביבי
ולא מוטל
על לבי
לְשֵֹאתוֹ
המבט שהתרגל
להיות בלי הרף מרגל
יכול עכשיו לנחות
על אבן ולנוח
וּלדלג בין צמרות
ממש כמו הרוח
וּמן ההר לגלוש בכיף
מבלי בִכלל להתעייף
אבל שולט בו ההרגל
לברוא מראות אינו חדל
רק לא לקלקל

על אופניים בשביל ישראל אל עץבעיר בכיכר ביאליק, חלק ב'

בסוף חלק א' הִגענו אל היציאה מפארק הירקון, ותהיתי, אם נָכונו לנו עצים לאורך הדרך גם בהמשך. היציאה אל דרך נמיר מעוררת אופטימיות. המדרכה המערבית היא דוגמא וּמופת, איך יכולה דרך ראשית וסואנת להיות ידידותית לַהולכים וְלָרוכבים.

כיכר ביאליק

משירי יום ההולדת

ביאליק הוא שם של אדם
משורר
של רחוב ושל בית
כיכר וחצר
של שכונה עם עץ זית
וקרייה בלי פאר

אין נימפה אך יש נימפאה
הפלפל פה מתרבע
הפיטנגו אש וקולות
וּבגפן אשכולות
ככה באמצע העיר
ההווה נראֶה בהיר
הֶעתיד נראֶה מבטיח
עוד יגדל פה אבטיח

תל אביב, הרים סמויים בהּ
פִסגות פליציה והבימה
והקמפוס, מגדל השן
אך קלה היא לתועים בה
ולשועטים קדימה
כָּאולימפוס הדָׂשן
אז הריעו לשוהים בה
ורגלנו קל נרימה
בַטיפוס לא לעשן

בית וָעץ

החוצה נשפך
את דרכי מפלס
בִסבך ענפים
מבקשֵי שם וּמִסְפָּר
בְקירות מתחככים
עליהם תמונתם
מול חלון
מכל עבר
סָביב ללכתי
כמגנט, כמכשול
מכל אבן העיר צוֹפֵרָה
ים אדם בעורְקיה כדם
מי יידע אי בה עץ
עץ הדעת
או אשליך את עצמי הימה
לדעת

בואו ואקי"ם לכם גינה

אקי"ם, אגודה לקידום ילדים מפגרים, הקימה לפני כִשלושה חודשים מעון חדש לִצעירים בצהלה. נודע לי על כך מפי אחת העובדות במעון, בעלת השם הקסום לוֹרֶלֵיי, שפגשתי בַחגיגת מאה שנה לתל אביב בִרחוב ביאליק. היא סיפרה, שהם עושים קומפוסט, וגם רוצים להקים גינת יָרָק. הבטחתי לבוא ולראות ואולי גם לעזור.

מחזור המים בהיסטוריה

היו זמנים, ועוד ישובו... אכן, כשאני רוצה להמחיש את החשיבות של חיסכון במים, אני מַציע לחשוב על האָרץ כעל מחנה, שיש בו כמות מים מוגבלת, והארכת המקלחת שלי, פירושה, שאולי לַחברי לא יישארו כלל מים למקלחת. פשוט, בִקנה המידה של האָרץ כולה קשה לראות את הקשר ואת ההשפעה.

כשפותחים את הברז, אפשר לדמיין מיכל קטן, שממנו המים מַגיעים, וכך מקבלים את התחושה, שהמים עומדים לאזול, שאין אי-שם בקצה האחר מאגר בלתי-נדלה.

רקבובית

משירי יום ההולדת

רקבובית היא תוצר הפירוק של עלים
הומוס טוב הוא תוצר שפולטים שַלשוֹלים
והריח כה טוב הוא, בְּריאוּת בָּרֵיאוֹת
וסוחט הוא תשואות ותגובות מופלאות
אפילו ראש העיר לא נמנע מלראות

על מצבו של האדם

משירי יום ההולדת

דיווח מהשדה:

דבורה הנביאה פינת פנחס רוזן
שדה של עשבים צומח מתרונן
אך לא נמצאתי שם בזמן כדי לגונן
זָמַם וּבא, חָרַש, למי להתלונן?
נותר לִסְפּוֹק כפיים, בשממה להתבונן

עלה כותרת

לפני שנה בדיוק, במלאות לי ארבעים ויומיים, קיבלתי בעץבעיר במתנה אגרטל ובו פתקים, ועל כל פתק מלה או צירוף מלים - חומר גלם לִכתיבת שירים. אל היוזמה של תמי, עירית ועודד הצטרפו עוד כמה, שתרמו את מלותיהם. שנה חלפה, שירים רבים נולדו, ועוד העט נטוי, הפנקס פתוח, והיד כותבת. המתנה הוכחה כשימושית!

רבים מהשירים מתאימים בנושאיהם וברוחם לעץבעיר, והתחלתי להעלות כמה מהם לכאן, ואמשיך בכך.

המלים הנטויות הן הלקוחות מתוך הפתקים.

אם תרמת מלים, ובפרט אם אתה זוכר, אילו מלים, ואם את סקרנית לבחון את התוצאה, את מוזמנת לפנות אליי.

תודה.

ניצנים נראו על גג ביתי

הניצנים נראו בארץ
עת הזמיר הִגּיע
וקול התור נשמע בארצנו
התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר (שיר השירים ב', י"ב-י"ג).

מרפסת מול מרפסת

פרח יבש
יד, מָקוֹל וּמבט
ב-ד' אמות
מתנגנת מרפסת
ועונה למולה
בסירי ניחוחות
השכנה שבצל אזדרכת.

התמונות שבחוץ צולמו בין רחוב אִבְּן גבירול, קרוב לקצהו הצפוני, לבין רחוב מרים החשמונאית, מדרום לִיהודה המכבי. התמונה האחרונה מייצגת את מה שבפנים וצולמה בקונסרווטוריון.

מוצאי ט"ו בשבט תשס"ט

מול גובהו של העץ ***** Zu des Baumes Höh
איך אעז *************** Wie könnt' ich je
לא לרצות *************** Nicht streben

מול יופיו של העץ ***** Zu dem Baume schön
איך אעז *************** Wie könnt' ich denn
לא לרקוד *************** Nicht beben

מול סבך ענפיו ******** Zu seinen Zweigen dicht
איך אשאר בחוץ ********* Bleibe ich nicht
ייייייייייייייייייייייייייייייי ***** Draußen

נוכח שלכתו ********** Gegenüber seinem Blätterfall
איך לא ארוץ ********* Wie soll ich nicht von überall
ייייייייייייייייייייייייייייייי ***** Laufen

לחבקו *************** Ihn zu umarmen

At the tree's height
How dare I
Not advance?

At the tree's delight
How dare I
Not dance?

At its branches thicket
How shall I stay outside?

At its leaves' fall
How shall I not ride

Upon it to hug?

פוליטיקה אחרת

השבוע קיבלתי תגובה של אחת מקוראות "השבוע בעץ וּבעיר", העדכון השבועי שלנו בדואל, שהביעה את מורת רוחה מקידום לכאורה של התנועה הירוקה-מימד בדבריי, ואני מבקש להתייחס כאן לנושא.

לבחור וּלשנות

העיר היא מקום מעניין
יש תמיד המון מה לתקן
ועל-כן, אם תרוץ
בין לבין, כמו חרוץ
לא תספיק, אז עצור, התבונן
ואולי תגלה
שפלא והפלא
כבר הכול מסודר
וכל מה שנחוץ
את זווית המבט לכוונן
ונגמר

קומפוסט בחורף

בחורף כל העולם
כולו הוא ערימת קומפוסט אחת גדולה
אני מתרכב ונרקב ונעלם
עם קליפת אשכולית שהוטלה

ניחוח אפור
כופה על כולם
לשכוח מִקור
שיהיה פעם חם

חיי חולפים מעץ לעץ

כמה הנני בר מזל
כותב שירים על אבנים
האיר פנים לי הגורל
שוחה מתחת עננים
חיי חולפים מעץ לעץ
בכל כיוון שולח חץ
ועוד מעז להתלוצץ
שרק כל זה לא יתפוצץ
וכך אמשיך להתרוצץ
עד שיעוט עליי הנץ

I am so very fortunate
writing poems on stones up loud
so good and happy is my fate
swimming simply under clouds
my life goes on from tree to tree
in all directions arrows green
and even joke I dare indeed
let it not be blown
please let me keep the tone
until the eagle gets my bone

על אופניים בשביל ישראל אל עץבעיר בכיכר ביאליק, חלק א'

כשהצטרפתי לעץבעיר, הייתי נוסע לשם באוטובוס. היו אלה ימי המעבר לכיכר ביאליק, וּכתושב עבר הירקון - רמות צהלה וסטודנט באוניברסיטת תל אביב, לחצות את הירקון עם האופניים נראָה לי מחוץ לתחום. וּמה עושים בשישבת, כשאין אוטובוסים? שואלים את המכונית של אבא. עד שבצהרי יום ששי אחד בעודי עושה את דרכי במכונית האמורה אל כיכר ביאליק כדי ללכת משם למפגש של עץבעיר בשרה'לה, מצאתי את עצמי תקוע במשך 50 דקות בניסיון לחצות צומת. אז נשבעתי: לא עוד!

ענף במתנה לראש השנה

זה ענף במתנה
לשנה ועוד שנה
כה הרבה הן השתנה
זה העץ שבגינה
שבלב יש לו פינה
יש תחושה רעננה
עתידו עוד לפניו
מתרבים כבר חבריו
מי יוכל לספור עליו?
מי יוכל לגבור עליו?
שנשכיל לשמור עליו
זה ייעוד גדול וָרב

כבר שמעו עליו רבים
מחזרים הכתבים
הסלון עוד מהסס
בין שומם לבין תוסס
באמבטיה כבר פסיפס
זה ממש בלתי נתפס
במטבח געפילטע פיש
איש לא יישאר אדיש
איך תסגור המעגל?
זרוק לקומפוסט וחסל

לא פוסקות ההזמנות
הרצאות וסדנאות
סיורים ואירועים
החיים משוגעים

מה נותר לי לאחל?
כן, סליחה, אני אוכל
ככה זה בעץבעיר
אז שיישאר צעיר
את הנרדמים יעיר
ישנה הוא את העיר
ועכשיו זה סוף השיר

עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196