לתרום לעץ כאן

Missing Header Image for

נושאים בענף

אמאל'ה, חיטה!

כבר מזמן שמנו אותה ברשימה השחורה שלנו, לא רחוק מדי מהחלב. יש כל כך הרבה סיבות להימנע מחיטה... החל מהנזק שהגלוטן המרובה בה גורם לגופינו, כן כן, של כל אחד מאיתנו, חולי הצאליאק הם רק "הכנרית במכרה הפחם", וכלה במחיר הסביבתי שגידולה דורש, והבעייה העיקרית היא ההשתלטות שלה על זנים אחרים של דגן שלא לדבר על הטבע שבו גדלים עלים ירוקים בשפע (עוד לא שמעתם? עלים הרבה יותר טובים בשבילנו מלחם. מה לעשות). לא אכנס לפרטים, אתם יכולים לקרוא מה שיש לאורי להגיד.

לפני שנים רבות חי לו דגן נחמד שהוא הוא כנראה החיטה המקומית, שגדלב בר באיזורינו. גילה אותו אהרון אהרונסון, והוא מכונה "אם החיטה". חיטה זה אולי אאוט, אבל אם החיטה? זה כבר מעניין ולו רק על מנת לחבר אותנו אל המקור, אל המהות של החיטה. מסתבר שהדגן המקורי מכיל הרבה הרבה פחות גלוטן, וגם מסוג שונה ופחות מזיק מזה המוכר לנו בחיטה התרבותית (מה תרבותי כל כך בגרימת מחלות? לא משנה).

כמה מופתעים היינו, אלון ואני, לגלות באלה שלמה מלאה בגרגרי אם החיטה אצל ידידנו יונתן ממכוורת שוורצמן! הוא גידל אותה, כנראה באופן חד פעמי, כפי שגידל שעורה, ותלתן. הדבר הבא שלו זה גדילן. יונתן משתעשע בגידולים שונים כשהעסק המרכזי שלו הן הדבורים המעופפות להן מעל.

הבאנו קצת מהאמא של החיטה הביתה, ואני מנסה עכשיו להנביט אותה לעשב... נראה מה יצמח, ואיך יהיה טעמו של המיץ... אולי אנסה גם ריג'וולאק! זה יהיה מעניין...

חוזרת בסערה לשעורה

לפני כמה חודשים אזלה לי השעורה שקניתי לפני שנה אצל גור מאדמאמא. מכיון שגור הפסיק למכור שעורה, חיפשתי מקור אחר לשעורה מקומית והעלתי חרס. בסוף חזרתי לגור והוא שלח אותי בכיף למקור שלו, בחור מקסים בשם דיאב שמגדל שעורה ליד יבנה, ומכין ממנה קמח בטחנה קטנה שהוא מחזיק ברהט.

בדרך חזרה מהזורבה, עצרנו אצל דיאב לקנות שק שעורה, שיהיה להנבטות לכל השנה. הוא מוכר קילו ב 1.80 ש"ח, ולא הסכים שאשלם לו יותר. אנשים קונים את זה בטונות, מספוא לבהמות. לא אוכל לאנשים...

אנשים מקולקלים, בחיי.

השעורה חזקה הרבה יותר מחיטה, מקומית וצומחת כאן באון, לא דורשת ריסוסים. דיאב משתמש רק באוריאה כדשן, מה לעשות... שעורה ארגנית זה עדיין יותר מדי לבקש...

ככה חשבתי עד שאלון טעה בדרך והגענו בטעות למושבי גדרות.

"עשרת!" קראתי... "יונתן צוקרמן"!... "פולן"...

מצאנו את עצמינו אצל יונתן, מספרים לו על הביקור אצל דיאב... "אוי" אומר לנו יונתן, אם רק הייתי יודע שאתם מחפשים שעורה... מסתבר שיונתן גידל בטעות שעורה ויש לו טונה ממנה שמחכה לקונים. לקחתי גם ממנו כמה קילואים, וגם קצת אם החיטה ותלתן. הכל מעורבב אחד עם השני, לא נקי ולא מקצועי - הכי טוב! (רבגוניות!!).

אז מה אני עושה עם שעורה...

משקה אבטיח - ליצ'י

אני מתביישת לכתוב שוב את המילה "אבטיח", אבל גיליתי את התגלית המסעירה והאחרונה של הקיץ. לקחתי קוביות אבטיח שנשארו וליצ'י שנשאר במקפיא (קלוף כמובן), ובמבצע של "סוף הקיץ - מרוקנים את המקפיא מכל הפירות הקפואים", הכנסתי את שניהם בלי שום תוספת לבלנדר. אין מילים בפי - צירוף שמיימי. יוצא גם קצפי, הליצ'י נותן לשייק מרקם מדהים.

בקיץ הבא כדאי לתפוש את הצמד הזה בזמן ולהנות ממנו כשחם ממש. היום כששתיתי את השייק המופלא, התעטשתי, כי זה היה קצת קר מדי, ורצתי לשים עוד חולצה. אין ספק שהסתיו הגיע.

לא על הלחם - במיה

איזה כיף בכל פעם לגלות עוד יָרָק, שאפשר לאוכלו חי. במשך השנים הזדמן לי לאכול במיה רק בצורתה המבושלת, כמקובל, ברוטב עגבניות, וגם זאת לעתים רחוקות בלבד.

בקיץ האחרון וַעדיין בימים אלה אני מגדל במיה בגינה הקהילתית במעוז אביב. רוב החברים, שגידלו במיה, הכריזו על גידול זה ככישלון, שמומלץ להימנע ממנוּ להבא. ואכן, כמו ירקות אחרים, אבל במידה רבה הרבה יותר, במיה, שלא נקטפה בעִתּה, הופכת להיות עצית וּבלתי-אכילה. צריך גם כמה כאלה כדי לשמור את זַרעיהן לקיץ הבא. אני התאזרתי בסבלנות והשתדלתי לאסוף את הבמיות בזמן. המשך...

לא על הלחם - קרטיב דלעת

המגדלים האורגניים עדיין מספקים לנו שפע של דלעת טרייה, וגם עדיין חם, אז אפשר להקפיא פרוסות דלעת וּלקבל קרטיב מזין וּמרענן, ואם הדלעת המוקפאת נמסה, נקבל דלעת רכה, כמו מבושלת, רק בלי לבשל.

אלון

דבש פרחי הדרים של יונתן

יום אחד התברר לי שפולן הוא מקור מקומי וטוב ל-B12. בחנות שורשים שבבן יהודה הצביעו לכיוון המקפיא ופסקו בבירור: "פולן חייב להיות קפוא". קניתי קופסא ב-95 שקלים. לוקחים כפית או שתיים ביום ישר לפה ומוצצים כמו סוכריות (המון המון סוכריות קטנטנות). זה היה נחמד רק שהיה לזה טעם של מקפיא אז התקשרתי למשה צוקרמן, הטלפון היה על התוית, ושוחחתי איתו על דבש, פולן ופרחים.

כמה שבועות מאוחר יותר נסעתי לעשרת לטעום פולן מהמקור. לא היה לזה טעם של מקפיא. יכול להיות שהסיבה הייתה הטריות. את הפולן אוספים בין מרץ ליוני, וכל מה שאוכלים אחרי יוני ולפני מרץ ישב במקפיא... כשהגעתי לעשרת, הפולן זה עתה נאסף. משה גם הסביר שהרכב בהפולן המשתנה (לפי הפרחים) מביא טעם שונה בכל איסוף. בכל מקרה, מאז אני קונה את הפולן שלי וגם דבש ישר מיונתן, הבן של משה.

אחרי הביקור בעשרת, התברר שיונתן הוא במקרה חברו הטוב של חגי והשמחה הייתה רבה. לפני שבועיים, נשארה אצלי על השולחן קופסה מסתורית ובתוכה חלת דבש. זה היה חגי שהשאיר אותה, בצירוף עם שלוש מילים חשובות מאוד מאוד. בחלה חפרתי אט אט ועם המון כבוד. מזל שנשאר ממנה משהו כי היום צילמתי אותה לעמוד השער. ממש כוכבת אמיתית!

הטעם של הדבש בחלה הוא מיוחד. נקי וטהור, כי ככה חתמו אותו הדבורים והוא לא יצא מהדונג עד שהכפית שלי חפרה פנימה. יונתן אומר שזה הטעם של הדבש כשרודים אותו. אמרתי לו להתריע פעם הבאה כשהוא רודה. מובטחת גלריה מתוקה של תמונות אם אצליח להגיע בזמן – עונת הרדיה נגמרת זמן קצר אחרי ראש השנה.

הדבש שרודים עכשיו הוא זה של פרחי ההדר ולכן הוא הכי מומלץ, הכי הכי טרי. את האקליפטוס רדו בסביבות יולי ואת ההדרים במאי. האמת היא שכולם טעימים והכי הכי טעימה היא החלה שלי.

ואתם, אם חפצה נפשיכם בדבש או פולן עם פנים – הפנים של יונתן, צלצלו אליו: 052-860-4966. הוא יזמין אתכם לעשרת, או יתאם איתכם פגישה באחד מהסיבובים שלו. או שתבואו לאקו-יוגה הבא. יונתן יהיה שם והפעם נעמיד את הדבש למכירה, בלי בושה.

קליית גרעיני חמנית

כעת לאחר שפרחי החמניות הזהיבו ביופיין וחיממו לנו את הנוף בתקופת הפריחה, העת הגיעה לקטום את הפרחים אשר הפכו לתפרחת מלאה גרעינים שחורים ולאוכלם. ניתן לפצח ולאכול אותם סתם כך, או להוסיפם לסלטים, להנביט ועוד אך מומלץ מאוד לקלות אותם בעזרת תנור שמש פשוט על המרפסת או בחצר למשך יומיים שלושה. תהליך פשוט בכמה צעדים קטנים...

עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196