לתרום לעץ כאן
לפעמים שווה לצאת מהעיר
  ‎ דף בית > מה הכי שווה עכשיו
indicator < סיון
א
ב
ג
ד
ה
ו
ש
הירח   הלילה

אמאל'ה, חיטה!

כבר מזמן שמנו אותה ברשימה השחורה שלנו, לא רחוק מדי מהחלב. יש כל כך הרבה סיבות להימנע מחיטה... החל מהנזק שהגלוטן המרובה בה גורם לגופינו, כן כן, של כל אחד מאיתנו, חולי הצאליאק הם רק "הכנרית במכרה הפחם", וכלה במחיר הסביבתי שגידולה דורש, והבעייה העיקרית היא ההשתלטות שלה על זנים אחרים של דגן שלא לדבר על הטבע שבו גדלים עלים ירוקים בשפע (עוד לא שמעתם? עלים הרבה יותר טובים בשבילנו מלחם. מה לעשות). לא אכנס לפרטים, אתם יכולים לקרוא מה שיש לאורי להגיד.

לפני שנים רבות חי לו דגן נחמד שהוא הוא כנראה החיטה המקומית, שגדלב בר באיזורינו. גילה אותו אהרון אהרונסון, והוא מכונה "אם החיטה". חיטה זה אולי אאוט, אבל אם החיטה? זה כבר מעניין ולו רק על מנת לחבר אותנו אל המקור, אל המהות של החיטה. מסתבר שהדגן המקורי מכיל הרבה הרבה פחות גלוטן, וגם מסוג שונה ופחות מזיק מזה המוכר לנו בחיטה התרבותית (מה תרבותי כל כך בגרימת מחלות? לא משנה).

כמה מופתעים היינו, אלון ואני, לגלות באלה שלמה מלאה בגרגרי אם החיטה אצל ידידנו יונתן ממכוורת שוורצמן! הוא גידל אותה, כנראה באופן חד פעמי, כפי שגידל שעורה, ותלתן. הדבר הבא שלו זה גדילן. יונתן משתעשע בגידולים שונים כשהעסק המרכזי שלו הן הדבורים המעופפות להן מעל.

הבאנו קצת מהאמא של החיטה הביתה, ואני מנסה עכשיו להנביט אותה לעשב... נראה מה יצמח, ואיך יהיה טעמו של המיץ... אולי אנסה גם ריג'וולאק! זה יהיה מעניין...

חוזרת בסערה לשעורה

לפני כמה חודשים אזלה לי השעורה שקניתי לפני שנה אצל גור מאדמאמא. מכיון שגור הפסיק למכור שעורה, חיפשתי מקור אחר לשעורה מקומית והעלתי חרס. בסוף חזרתי לגור והוא שלח אותי בכיף למקור שלו, בחור מקסים בשם דיאב שמגדל שעורה ליד יבנה, ומכין ממנה קמח בטחנה קטנה שהוא מחזיק ברהט.

בדרך חזרה מהזורבה, עצרנו אצל דיאב לקנות שק שעורה, שיהיה להנבטות לכל השנה. הוא מוכר קילו ב 1.80 ש"ח, ולא הסכים שאשלם לו יותר. אנשים קונים את זה בטונות, מספוא לבהמות. לא אוכל לאנשים...

אנשים מקולקלים, בחיי.

השעורה חזקה הרבה יותר מחיטה, מקומית וצומחת כאן באון, לא דורשת ריסוסים. דיאב משתמש רק באוריאה כדשן, מה לעשות... שעורה ארגנית זה עדיין יותר מדי לבקש...

ככה חשבתי עד שאלון טעה בדרך והגענו בטעות למושבי גדרות.

"עשרת!" קראתי... "יונתן צוקרמן"!... "פולן"...

מצאנו את עצמינו אצל יונתן, מספרים לו על הביקור אצל דיאב... "אוי" אומר לנו יונתן, אם רק הייתי יודע שאתם מחפשים שעורה... מסתבר שיונתן גידל בטעות שעורה ויש לו טונה ממנה שמחכה לקונים. לקחתי גם ממנו כמה קילואים, וגם קצת אם החיטה ותלתן. הכל מעורבב אחד עם השני, לא נקי ולא מקצועי - הכי טוב! (רבגוניות!!).

אז מה אני עושה עם שעורה...

משקה אבטיח - ליצ'י

אני מתביישת לכתוב שוב את המילה "אבטיח", אבל גיליתי את התגלית המסעירה והאחרונה של הקיץ. לקחתי קוביות אבטיח שנשארו וליצ'י שנשאר במקפיא (קלוף כמובן), ובמבצע של "סוף הקיץ - מרוקנים את המקפיא מכל הפירות הקפואים", הכנסתי את שניהם בלי שום תוספת לבלנדר. אין מילים בפי - צירוף שמיימי. יוצא גם קצפי, הליצ'י נותן לשייק מרקם מדהים.

בקיץ הבא כדאי לתפוש את הצמד הזה בזמן ולהנות ממנו כשחם ממש. היום כששתיתי את השייק המופלא, התעטשתי, כי זה היה קצת קר מדי, ורצתי לשים עוד חולצה. אין ספק שהסתיו הגיע.

טעם הדובדבן - בר טבעונאי

בַחֲנות "ניצת הדובדבן", אִבְן גבירול 58, נפתח בשעה טובה בִמיוחד בר טבעונאי.

את המקום מפעילים מיודעינו, ניב רפאל ושי דוידוביץ'. ניב הוא שף טבעונאי ברמה עילאית, ושי עוסק רבות בנושא, כחלק מפעילותו המסועפת לשינוי חברתי-סביבתי.

ההגעה אל המקום מלווה מיד בִתחושת הגעה הביתה, אל מקום, שעוטף את המבקר הטבעונאי בדיוק בדברים, שהוא רוצה למצוא. כאן אין צורך להתפתל וּלהתפשר, וּמזונות-על, כגון זַרעי צ'יאה, הם רכיבים מובנים מאֲליהם. אם יש קושי, הרי הוא הבחירה מתוך ההיצע הֶעשיר, מה גם שהמחירים בכל סוג של מוצר אחידים, כך שאינם מהווים גורם בבחירה.

גם הלקוח, שאינו טבעונאי מובהק, אך שוחר מְזון בריאות, או סתם מחפש באותו רגע מיץ, גלידה או שייק פירות, ימצא כאן את מבוקשו.

לא רק הרכיבים המעולים אחראים להצלחה, כי אם גם כשרונותיהם וִיצירתיותם של ניב ושל שי, שאינם מפסיקים לרקוח צירופים מפתיעים וּמבריקים. בין היתר, אפשר למצוא כאן פסטת ירקות, לחם פשתן, חלב שקדים, שמנת קשיו ועוד וָעוד.

במסגרת האילוצים הנוכחיים המנות מוגשות, רחמנא ליצלן, בכלים חד-פַעֲמיים, אך אם תביאו כלי משלכם וּתבקשו לקבל את המנה בו, סביר להניח, שתיענו בחיוב. אנחנו וגם המפעילים מאמינים, שטוב וחשוב, שהמקום החל לפעול, ושבמשך הזמן תימצאנה הדרכים להתנהלות אקולוגית יותר ויותר.

זוהי תוספת משמעותית ביותר לטבע העירוני, עוד משמעות לצירוף המלים "בר בעיר" (ככותרתו של פרויקט להפסקת הריסוס בקוטלי עשבים כימיים בִשטחים פתוחים בעיר, שמנהל פורום התושבים למען טבע עירוני ואיכות הסביבה בתל אביב-יפו).

אלון

מיצתותץ

ביום שישי האחרון הגענו אייל ואני למקום קסום בלב גבעתיים. בית ישן עם דונם אדמה. נשמע מוזר? נכון, הבית כבר נידון להריסה ובמקומו ייבנו בנייני מגורים חדשים. אבל לא אשתף כאן בפרטים של הבית המקסים והשלווה המופלאה שחווינו שם, במרפסת האחורית הצופה אל הגן. לא אתמקד בתחושת העצבות והנוסטלגיה שבודאי תאחוז גם בכם אם תבקרו ותראו את פריטי העץ והחרסינה במטבח ובאמבטייה, בחדרים רחבי הידיים וגבוהי התיקרה. אדבר רק על עץ התות.

אוי, איזה עץ תות! עצום וזקן, עב גזע ונדיב. ועכשיו העונה. יצאנו אל העץ לאכול תותים. אחרי שחייכנו אחד לשני חיוכים נוטפי תות, לא הייתה ברירה אלא גם לקחת הביתה מערימות הפרי שהצטברו על הרשת שפרס בוריס מתחת לעץ.

עברו עוד כמה שעות, ובחצות אני מוצאת את עצמי במיטפח, מסתכלת על התותים, והתולעים מסתכלות עלי. אמרתי תולעים? לא לא, מדובר בזחלים, הלא כל אחד מהם נמצא בדרכו להגשמה עצמית כזבוב פירות גאה. לאכול אותם זו לא בעייה, אבל גם לא מצווה. חשבתי להיפתר מהם על ידי השרייה במים, אבל הם דווקא לא רצו לצאת מהבית, אפילו לא מתחת למים.

ואז הבריק הרעיון. סחיטה! הצעתי להם המון כסף כדי שיעזבו. סתם. לקחתי בד סינון, שמתי את התותים יחד עם הדיירים בתוך הבד וסחטתי, וסחטתי, וסחטתי - היו המון תותים.

יצא מיץ מופלא שהוכנס למקרר, וכל השאריות, דיירים ותותים והכל עברו לקומפוסט.

מאז יום שישי, מיץ התות ניכנס לכל דבר, לפיות האורחים שכולם משבחים (שימו לב לאורי מאיר צ'יזיק בתמונה), ללדר גזר, לשייק היומי ולסלט הצהריים.

אחרי יום במקרר המיץ תסס קלות ויש לו אפקט של משקה אלכוהולי קל. ממש מעדן! וגם מלא בויטאמין C ואנטי-אוקסידנטים, כך אומרת הסיפרות.

עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196