לתרום לעץ כאן
גילי על ארון, צובעת את התקרה
  ‎ דף בית > מתלמדות ומתלמדים בעץ
indicator < ניסן
א
ב
ג
ד
ה
ו
ש
כח
כט
הירח   הלילה

יורדת מהפסים - נטאשה פופובה

I love your body and your spirit and your clothes
But you see that line there moving through the station?
I told you, I told you, told you, I was one of those"
Leonard Cohen

לפני החשיפה לפרמקלצ'ר הייתי בטוחה, שהשיר מדבר על שורה של אנשים שעולים לרכבת שממשיכה הלאה מהמקום בו נמצאים כל הדברים שהמשורר לא מחבב.
עכשיו, כשאני יודעת, מתי שאיבת באר נפט מגיעה לשיא התפוקה שלה, כמה אנרגיה הושקעה, כדי שאוכל "ליהנות" משתייה חמה מכוס קלקר, וממש בקרוב אגלה מה זה קומפוסט, אני מבינה את השורות אחרת:
"את רואה את אלו שיורדות מהרכבת?
להתראות, שלום, אני יורדת איתן, אמרתי לך שאני אחת מהן."

מתנדבים בעץ

כשהתחלתי את עץבעיר, התחלתי אתר ולא חשבתי שאני צריכה עזרה. אבל אנשים הגיעו והציעו לעזור. מכיון שהרקע שלי הוא בעיצוב ובעסקים, לא הבנתי מאיפה הם מגיעים ולמה הם מציעים לי עזרה. הרבה פעמים פספסתי אותם לגמרי.

אני מודה ומתוודה, מעולם לא התנדבתי ולא דבקה בי אותה רוח נתינה של תנועת הנוער או התנועה הסביבתית. פשוט לא משם אני מגיעה. ולכן לא הבנתי מה למתנדבים ולפרויקט שלי ואיך לעבוד איתם. בכל זאת הם המשיכו להגיע, חרף חוסר ההבנה שלי, והצורך שלי בעזרה הלך וגדל ככל שהעץ צמח ובמיוחד מאז שעברתי לדירה בכיכר ביאליק.

הדירה הייתה במצב כל כך רע שלא היה לי שום מושג איך אני הולכת לעשות את זה, ביחוד לאור החוסר המוחלט בתקציב. לקחתי אותה כי פשוט אי אפשר היה להגיד לא לדירה עם דלת לכיכר ביאליק. ואז התחילו לקרות ניסים של ממש. קבוצה של סטודנטים מסמינר הקיבוצים הגיעה לעזור בטיוח חדר השינה, ויחד איתם קבוצה של מנחים מחווה ואדם הופיעו ללמד אותנו איך עושים את זה. כשכולם נעלמו ועדיין נותרו קירות חשופים הופיע לו אורי עם שתי חברות מגרעין בינה ויחד סיימנו את העבודה.

שפיות זמנית

מתקופה ארוכה של חיים שקטים, מרוחקים ומנותקים מהמרכז, צנחתי ללב תל אביב, למציאות אחרת.

עכשיו אני בודקת אם יש אפשרות לחיות במרחב העירוני בתחושה של מרחב אמיתי.

המעבר לעיר לא הגיע ממקום של ויתור על החיים שחייתי. להיפך, הוא מעיר חיפוש אחרי אלטרנטיבות דווקא בעצמה גדולה יותר - לחיי קהילה, לקצב שפוי, להתנהלות סביבתית - בתוך הבלאגן הכולל של עיר גדולה.

בינתיים תל אביב מתגלה כמקום ידידותי (הרבה בזכות האביב שטרח ובא): השקמים ברוטשילד משמחים את העיניים, חמציצים וחוביזות מציצים אלי מסדקי מדרכות, וריח פריחה מסתנן מדי פעם מבעד לריחות אדי המפלט של המכוניות.

אני מגלה שעוד אנשים באים לקניות עם שקיות מהבית, משפצים רהיטים שמצאו ברחוב, מסתכלים לאנשים זרים בעיניים, יוצרים, ממחזרים, מתקבצים לקהילות, מתנדבים...

נפתחה לי אפשרות להיות חלק מהשיפוץ והיצירה של המקום הזה, להיות חלק מקבוצה שפועלת בלי להתעסק כל הזמן בתוצר- בתוצאה הסופית - פשוט להיות חלק מהתהליך- ללמוד ולהינות ממנו.

ואיכשהו בתוך הבלאגן של העיר, ובתוך ההתעסקות הזו של דאגה לעצמי ולקידום שלי - דירה, עבודה, חברים... יש כאן משהו שמרגיש לי מאוד שפוי והגיוני.

עינת

עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196