לתרום לעץ כאן
גילי על ארון, צובעת את התקרה
  ‎ דף בית > מתלמדות ומתלמדים בעץ
indicator < ניסן
א
ב
ג
ד
ה
ו
ש
כח
כט
הירח   הלילה

איה מתנדבת

קוראים לי איה, ואני מתה על ת"א וכל מה שהיא מציעה: בתי קפה, מסעדות, קולנוע, להסתובב ברוטשילד, ללכת למסיבות, לפעמים גם לקנות דברים מיוחדים שרק ת"א מציעה. זהו גילוי נאות חיוני לכתבה זו.

אני מתנדבת זה כשלושה חודשים בעץבעיר, וזהו - החלטתי לעשות את המעשה ולספר קצת על החוויה של ההתנדבות בעץבעיר.

חדשות מרעישות בתחום הקולינרי (והאגו הפגוע)

לא עברו חמש דקות מרגע שכף רגלי דרכה לראשונה בביאליק 23, וכבר נוכסתי לטובת הכנת ארוחת צהריים. כלומר, לטובת ניקוי המטבח משראיות קיר מקולפות, מציאת משטח עבודה לא מתנדנד ובישול ירקות בסירים שהצבע בושל בהם קודם לכן.

אחרי שהתמקמתי לי בנוחות הרגשתי שוב כבעלת-בית - המטבח הוא ממלכה שבה אני ללא ספק יודעת מה לעשות - אלא שאז הופיעה לה תמי עם צרור סרפדים וחוביזות והעזה ברוב חוצפתה (הרי אני כאן בעלת הבית, לא?) להתערב לי בין הסירים.

בלב כבד מחששות החלטתי לנסות את הצעותיה הנלוזות - לאדות את הבצל במים ולא לטגן אותו (הטיגון יוצר יופי של טעם אבל גם הופך את השמן לשומן רווי), להשתמש במלח גס במקום מלח רץ, לקצוץ סרפדים (!) לסלט ולזרוק לתבשיל את כל שאריות הירקות שבמקרר. הסכמתי, אבל הייתי משוכנעת שהניסוי ייכשל והצטערתי שהתנדבתי למטבח ולא לטיח או עניין אחר.

בזמן שהסירים בעבעו להם התפניתי להרהר על האגו שלי ועל ההזדהות שלי עם ארוחת הצהריים שהובילה אותי למחשבות שחורות כ"כ.

אבל לא הספקתי לשקוע בזה, כי למרבה הפלא יצא לנו יופי של אוכל, למרות האנרגייה השלילית שהשפעתי עליו.

עם הזמן הוספתי לגלות שכשאני מבשלת את הירקות המופלאים שבבית של תמי (אורגניים, אלא מה) לא צריך להוסיף תבלינים, פשוט יש להם טעם עצמאי!

בתור חסידת האסכולה ההודית בתיבלון (כל המרבה - הרי זה משובח) נאלצתי להתקפל בפני המתיקות הטבעית ולבשל בלי.

בשלב הזה, לפחות, כבר לא לקחתי את הברוקולי באופן אישי כל כך.

עינת

שפיות זמנית

מתקופה ארוכה של חיים שקטים, מרוחקים ומנותקים מהמרכז, צנחתי ללב תל אביב, למציאות אחרת.

עכשיו אני בודקת אם יש אפשרות לחיות במרחב העירוני בתחושה של מרחב אמיתי.

המעבר לעיר לא הגיע ממקום של ויתור על החיים שחייתי. להיפך, הוא מעיר חיפוש אחרי אלטרנטיבות דווקא בעצמה גדולה יותר - לחיי קהילה, לקצב שפוי, להתנהלות סביבתית - בתוך הבלאגן הכולל של עיר גדולה.

בינתיים תל אביב מתגלה כמקום ידידותי (הרבה בזכות האביב שטרח ובא): השקמים ברוטשילד משמחים את העיניים, חמציצים וחוביזות מציצים אלי מסדקי מדרכות, וריח פריחה מסתנן מדי פעם מבעד לריחות אדי המפלט של המכוניות.

אני מגלה שעוד אנשים באים לקניות עם שקיות מהבית, משפצים רהיטים שמצאו ברחוב, מסתכלים לאנשים זרים בעיניים, יוצרים, ממחזרים, מתקבצים לקהילות, מתנדבים...

נפתחה לי אפשרות להיות חלק מהשיפוץ והיצירה של המקום הזה, להיות חלק מקבוצה שפועלת בלי להתעסק כל הזמן בתוצר- בתוצאה הסופית - פשוט להיות חלק מהתהליך- ללמוד ולהינות ממנו.

ואיכשהו בתוך הבלאגן של העיר, ובתוך ההתעסקות הזו של דאגה לעצמי ולקידום שלי - דירה, עבודה, חברים... יש כאן משהו שמרגיש לי מאוד שפוי והגיוני.

עינת

עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196