לתרום לעץ כאן
  ‎ דף בית > ורד מצלמת טבע עירוני >‏ וועידת הפיסגה של אבירי הטחינה
נושאים בענף

07/05/07
וועידת הפיסגה של אבירי הטחינה

בעקבות הדיון הסוער, נפגשו אבירי הטחינה לישיבה ראשונה, חשובה, אך לא מכרעת.
השתתפו: 6 סוגי טחינות גלמיות, 1 טחינה מתובלת במיץ סלק ושום, 3 טועמים.
יואב הביא אתו את הסולטן, הגמל והאחווה.
אורי הביא את הגמל בסלק.
ורד הביאה את הנסיך, אמארה (הטחינה של ירון) וטחינה של לחם ארז.

כל הטחינות נמזגו לכוסות זכוכית קטנות והסתדרו בחצי גורן (מעל לאפה שנקנתה באבו גוש) לתמונה קבוצתית.

כבר מהמזיגה הראשונית ניתן היה להבחין שאין שתי טחינות דומות בצבען ובמרקמן. טחינת הסולטאן – הבהירה ביותר החווירה בצבעה ליד השאר (יש ממש תחושה שהיא עברה תהליך הבהרה), במיוחד ליד טחינת אמארה בעלת גוון המוקה (הטחינה המלאה היחידה שהשתתפה בוועידה). על הצבע של טחינת הסלק בכלל אין מה לדבר - ממש פרילי תות.

כל אחד מהטועמים התנדב בתורו לשבת על כסא הטועם, בעיניים קשורות (בקפידה) במטפחת, (למעט הצצה חד פעמית...) וכל שעליו היה לתאר הוא התחושה והטעם ואולי ניחוש של הטחינה הנטעמת שהגיעה אליו עם כפית ספיישל ישר לפה.

והרי לפניכם הפרוטוקול המלא (והכמעט) בלתי מצונזר:

יואב

אחווה: "זה מר! לדעתי זה טחינה מלאה."

הנסיך: "מעניין. זאתי יש לה טוויסט... מעניין... גם טיפה מריר אבל בהתחלה יש לה טעם כמו עפיצות של יין. כמעט חמוץ. אני לא בטוח מה זה."

ארז: "וואו...זה עוד יותר! יש לו את האלמנט העפיץ... זה חזק חמוץ כזה. מכה בך. פוטנטי. זו יותר פוטנטית מהקודמת. פה אין את הקטע המריר של אחרי."

אמארה: אנחה קלה. "זה לא קל... זה בהחלט לא קל. אני חושב שבשלב הזה הטעמים שלי מתחילים להתבלבל קצת. וואלה לא יודע. יכול להיות שזה הסולטן. יש לה טעם של טחינה לבנה."

הגמל: "וואו. נראה לי שזה הגמל בעצם. זה טעים. אין אפטר טייסט של מרירות כל כך. נראה לי שזה הגמל."

הסולטאן: "בסדר. אני כבר לא יודע מה להגיד. זה קשה. יש לה מרירות קלה ויש לה גם חספוס."

טחינה סלק: "סלק! ללא ספק. זה שונה. לגמרי יש לזה את הטוויסט".

אורי

הסולטאן: "וואו זה דביק!. זה נדבק לחיך. כן. זה טחינה. כן, זה מר. טעים לי. סבבה."

הנסיך: "זה גם דביק. קצת פחות. זה יותר נדבק לשיניים. יותר מר מהקודם. אולי זה קצת יותר תעשייתי. הייתי אומר שזה הסולטאן."

סלק: "זו הטחינה שלי!"

הגמל: "מר, אבל טעים. אבל ראיתי מה זה. זה הגמל. אז זה לא חכמה."

אמארה: "זה יותר מחוספס כזה. אני מרגיש שזה גבשושי. מן משהו קליפתי כזה.:

אחווה: "זו שונה מכולן. היא משהו אחר. זו תהייה הלבנה יותר. הסולטאן. היא פחות טעימה לי."

ארז: "כן, גם זה טחינה. וכבר אין לי כוח יותר. היא מאוד מזכירה את הקודמות שאמרתי שיש בהם את הקליפות. מרה קצת."

ורד

אמארה: "מממ... הטחינה של ירון. טעימה, לא מרה, מחוספסת, מתיקות נעימה. טעים לי."

נסיך: "טעימה. דביקה. אין לה את המרירות. הייתי אומרת ארז או גמל אבל אני לא יודעת. קצת פחות טעימה מהקודמת."

ארז: "לא טעים. מה זה הטחינה הזו?!" היא מרה, דביקה וגם ישבה יותר מדי זמן על המדף. או הסולטאן או הנסיך אבל אני לא יודעת."

אחווה: "טעימה מאוד. טחינה לבנה, אין לה מרירות. יש מתיקות. הייתי אומרת שזאת הגמל. טעימה. אין את הסמיכות של האחרות. נראה לי שזו אחת מהבהירות."

סלק: "זה הטחינה סלק. אחלה רעיון. לא מרגישים שזה סלק אבל מרגישים את התיבול. טעימה מאוד."

גמל: "מממ...טעים! אני מבולבלת לגמרי. נראה לי שזאת הטחינה של ארז. קצת דביקה ויש טיפת מרירות של אחרי. אני מבינה על מה יואב דיבר. תחושה שונה מהראשונות. אכזבה קצת."

הסולטאן: "יש בה מרירות שמרגישים מיד. מאכזבת. בעיקר מרגישים טעם מר שמגיע כבר על ההתחלה."

בקיצור, נאמנות של אביר היא נאמנות של אביר ולא משנה כמה טחינות מפתות יעמדו בדרכו! וזה עוד לפני שדיברנו על החומוס...

Share/Bookmark

תגובות

comment

בבקשה רק הערות שקשורות לנושא, בלי שטויות

ואתה אומר שאני מחורפנת....
האמת אף פעם לא ראיתי את המילה טחינה מופיעה כל כך הרבה פעמים
חבר'ה - העיקר שנהנתם...

comment

בביתי צורכים הרבה טחינה, בלי נאמנות מובהקת למותג מסוים אולי עם העדפה פעוטה לטחינה הבהירה עם הכיתוב האדום בערבית ורציתי להוסיף נדבך לתיאור הטחינה לא מצד הטעם והמרקם אלא מצד התגובה של הטחינה להוספת מים. האם שמתם לב שיש טחינה שביסודה היא סמיכה מאוד (בעיקר הלבנה) אבל לא יכולה לספוח מים רבים מבלי להיהפך לשלולית דלוחה ואילו היונה והנסיך, הכהות והדלילות בולעות אל קרבן כמויות מים הגונות ועדיין מסמיכות.
האם יש לזה הסבר מדעי?
אני תמיד מערבבת קודם עם לימון לפני שמוסיפה את המים ולא מתבלת הרבה, כי טחינה נטורל זה הכי אורגינל.

comment

יש טחינה אורגנית חדשה של "מלוא הטנא" שקניתי מהבחור שמכין אותה בכרמי יוסף ומוכר בשוק הפרחים. הטחינה הזו היא הכי טעימה שטעמתי הרבה שנים!!! מומלץ.

-- הילה, 13/05/07
comment

מה עם אסם ותלמה? מה הם לא טחינות? למה ההפליה? לא יפה!

-- קיפוד, 15/05/07
comment

טחינה טעימה אם נהנים לאכול אותה גולמית בכפית עוד ועוד

-- מיכל, 21/05/07
comment

הטחינות הטובות בארץ לעניות דעתי (לפי הסדר):
אלארז (מנצרת, למביני דבר)
בארכה (מהסופר)
היונה (לא להתבלבל עם טחינה סמל היונה, לא משתווה)

-- יובל, 25/05/07
comment

בעיני אמארה על לחם טוב, נטורל, מהצנצנת ללחם (לא "להכין" את הטחינה).
יש בעיית מחיר, אבל שווה.
מה ההבדל בין היונה וסמל היונה ? (בתגובה של יובל)

comment

שאלה טובה, אין לי מושג.

-- ורד, 21/06/07
comment

"אממ... ט ח י נ ה...." (בעיניים מזוגגות), עשיתם לי חשק.
כנראה שזה המקום בשבילי (מכור לטחינה מזה מספר שנים)
להודות על האתר המקסים והחשוב

-- גיא, 26/08/07
comment

אני גם נאמנה לטחינה היונה, ואכלתי כל מיני טחינות שבהן השומשום רק חצי-גרוס והן בצבע חום בהיר, גם אלה טעימות.

comment

טחינה מצוינת מנצרת נדמה לי עם תווית של ארז, מישהוא יודע איפה ניתן לקנות

-- אביב, 13/12/07

הוספת תגובה

תגובה (אפשר להוסיף תגי html)


שם אמיתי או בדוי


דואר אלקטרוני. המייל שלך ישאר חסוי והוא אך ורק לצורך יצירת קשר מצידנו למענה אישי.


מספר הטלפון שלך ישאר חסוי ויעזור לנו ליצור איתך קשר במקרה הצורך.


עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196