לתרום לעץ כאן

09/05/14
החיפוש אחר רוח העץ

מאילו עולמות רוחניים יונקים שורשיו של העץ?

מיהם/ן המורים/ות הרוחניים/ות של א~נשי~ות העץ?

חלקן/ם חיות/ים בִזמנים או מקומות אחרים, וחלקן/ם בינינו.

אחת לִשבועיים נתכנס ללימוד עם מורה שנזמין ונתחבר לתפיסות, המתוות את דרכנו.

הסדרה יצאה לחופשת קיץ. כאן יופיעו פרטים על המפגשים הבאים

נבקש דמי־השתתפות בסך ששים שקל.

יש להירשם מראש, אנא טלפּנו אלינו, 03-5254196.

על המפגשים שהיו:

במפגש הראשון, בִ־13/2, נפגשנו עם ד"ר דני נווה והתעמקנו בשאלה, שהעלה בכנס: "מתי אנו חולקים וּמתי לא?".
בפייסבוק

במפגש השני, בְ־27/2, נפגשנו עם אורה גבריאלי, שהנחתה את פאנל "מהפכת בעלי הבית" בכנס עץבעיר לחיבור.
בפייסבוק

במפגש השלישי, בְ-13/3, הִכניס אותנו אלון רוזנברג, שהשתתף בפאנל "מהפכת בעלי הבית" בכנס עץבעיר לחיבור אל רוח החללים העירוניים והצמחים המצויים בהם או הנעדרים מהם (ראו פירוט בהמשך).

בפייסבוק

במפגש הרביעי, בְ-27/3, שוחחה ד"ר שולמית גובקין על מודעות פלנטארית - החזון, האמונה, העשייה, האתגרים.

בפייסבוק

במפגש החמישי, בַ-10/4, עסק ד"ר דניאל מישורי באקוצנטריות, האגוצנטריות החדשה. דניאל דיבר על אתגרים סביבתיים ועל החיים בעיר מנקודת מבט אקו-צנטרית, שלפיה גם ליצורים האחרים, קטנים וגדולים, יש ערך וחשיבות.

בפייסבוק

במפגש הששי, בְ-24/4, התווה אתנו דן לסרי את הדרך מהבית-ספריות, המונחלת לנו ע"י "המערכת", בַחֲזרה הביתה, אל האמת הפנימית.

בפייסבוק

במפגש השביעי, בִ-8/5, הִנחתה אורה גבריאלי שיחה בנושא, שהעלה עומר: אכילת בשר וּמקומהּ בעץ. נושא זה שימש אותנו כִנקודת-מוצא להמשך החיפוש אחר רוח העץ. פירוט בהמשך.

במפגש השמיני והאחרון לפני חופשת הקיץ אירחנו את אמה שם-בה אילון. מי מכן שהשתתפה בכנס בינואר, שמעה את השיחה הנוגעת של שם-בה על שלום באהבה. אחרות אולי מכירות אותה מהכפר החקר לשלום, שבו היא פעילה.

היה זה מפגש קהילתי על הלימוד הרוחני שמתאפשר מתוך היישרת המבט אל עובדת המוות.

התבונַנו על המתנות שהמודעות למוות יכולות לעורר בנו, על הדרך, שבה המודעות למוות יכולה ללמד אותנו על אהבה. שאלנו את עצמנו איך ללמוד לאהוב מבלי להיאחז? כיצד לעזור לנוטים למות? מהי זִקנה בתרבות חדשה? מה המוות מלמד אותנו על החיים? האם יש שם משהו מעבר למוות? ומה זה משנה בכלל?

אמה מתעניינת בשפת הנפש החבויה ביהדות. היא הוסמכה כרבה בזרם של היהדות המתחדשת. מפעל חייה סובב סביב הרבדים השונים של השכנת שלום, בין עמים, בין מינים, בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין העולם. היא הייתה אחת מראשונות המלווים הרוחניים בארץ. אמה היא ממייסדות "הכפר לחקר השלום" והיא חוקרת כיצד חיי קהילה הם חלק משמעותי מהתפתחות רוחנית. היא אומנית, ציירת, משוררת ואשת חזון.

פייסבוק

לקראת המפגש השני סיפרה אורה גבריאלי:

במפגש הזה נדבר על התחוללות אפשרית של מסע אנושי אישי וקולקטיבי - עם דמויות פנימיות אישיות ודמויות/זרמים קולקטיביים, מרחבי-זהות, עבודה שמאנית, עבודת חלום ונסים אחראיים בע"מ במחוזות ותיקים וחדשים של גילוי, ריפוי וטרנספורמציה.

אני קוראת לדרך המתחוללת ללא הרף הזו ׳דרך פריחת היהלום׳. אנסה גם להדגים משהו ממנה במהלך המפגש.

עוד על המפגש ועליי: כבר שנים רבות שאני מנחה ומלמדת הנחיה באמצעות Voice Dialogue - גישה שמאפשרת היכרות אפקטיבית ומרחיבת מודעות, לב וחירות עם הקולות/דמויות/חלקים שבתוכנו.

כתבתי ספר על העבודה הזו: 'השד, הנזירה והילד הקסום - מסע אל הדמויות שבתוכנו'.

בשנים האחרונות דברים נעשים עוד יותר מפתיעים: אני מפתחת ומגלה, ביחד עם טים קלי וקבוצה של שותפים אמיצים לדרך, עבודה עם קולקטיבים ודמויות קולקטיביות (archeselves) שגם איתם, מתברר, אפשר לדבר ולעבוד.

כשמתחילים להעלות דמויות קולקטיביות ומדברים אתן מתגלים כוחות מפתיעים ביותר שמניעים ועוצרים תהליכים בעולמנו. דרך העבודה הזו ניתן, בין השאר, לקבל מידע קולקטיבי מרתק מהסוג שלאחריו אומרים: אה - ברור. איך לא ראינו את זה קודם?

העבודה השמאנית שאספר עליה היא כזו המאפשרת לעבור למצבי מודעות אלטרנטיביים ללא שימוש בחומרים משני תודעה. היא מסייעת לשנות דברים שנראו בלתי אפשריים לשינוי, להתחבר לעוצמות, לריפוי ולידע עבור עצמנו ועבור הקהילות שלנו.

כל אלה ושאר הנושאים שנסקור ונדגום מצטרפים בתוכי למרקם אחד של חיים שמתאחים, נרפאים, מתגלים ומתחוללים.

זו הצעה לדרך מעשית ומאוזנת (לא היחידה, כמובן) לחיות בשלום עם עצמנו כפי שאנחנו, תוך כדי שנפתחים לנו - ואולי לאנושות - גשרים ופורטלים אל מעבר למרחבים המוכרים לנו.

דבריו של אלון רוזנברג לקראת המפגש השלישי:
החיים בקהילה מזמנים לנו מגוון של אתגרים והזדמנויות חדשות.
ההזדמנות בחיים בקהילה מובחנות מכל מה שאנו מכירים כקהילה של היום, אנו לא רוצים ליצור את הקיבוץ של פעם או את החמולה של פעם, ואפילו לא השבט של פעםפעם...

אנו מחפשים ומוצאים ברחבי העולם פיתוח של יחסים בין אישיים-קהילתיים חדשים, בבסיסם הפרט והקהילה אינם בהתנגשות ובמשחק של שליטה אחד מול השני, החיפוש העמוק הוא של תרבות חדשה בכל בסיס האינטראקציה בין בני אדם. זו גם יכולה להוות הבסיס לאנושות של שלום ...

הרצון והצורך ליצור קהילות מסוג חדש, קורה כל הזמן... דפוסים נלמדים ונוצרים, כלים מפותחים, אנו משתמשים בלמידה זו כדי ליצור את החדש:

בבסיס השותפות החדשה הזו עומדות נקודת מוצא חדשות ישנות...
העולם, הטבע, בני האדם והאנושות כולה... אינם אויבים שלי.
משברים מחלות, רגשות שליליים שלי ושל אחרים כלפיי , לא נועדו להשמיד לחסל ולפגוע בי...
המוות עצמו אינו כנגדי...

כאדריכל / מתכנן, שעובד עם קהילות אני מתמודד עם שאלות ומקומות אילו בתוכנו.

אני מזמין אתכם לשיחה, מפגש, בו נחקור ביחד שאלות אלו.

על המפגש הרביעי: ד"ר שולמית גובקין היא חוקרת ומרצה על סוציולוגיה הוליסטית אשר חקרה ומיפתה במשך שני עשורים את תנועת הפוטנציאל האנושי ושל מודעות פלנטרית באזור המפרץ של סן פרנסיסקו, תך התמקדות בזיהוי וניסוח אסטרטגיות לאקטיביזם בר קיימא. (תזה לקבלת תואר דוקטור בסוציולוגיה, אוניברסיטת ברקלי, קליפורניה, 1995).

אסטרטגיות אלו ניזונות מאינטגרציה בין מגוון רחב ומתרחב של תובנות, כגון קוסמולוגיות עתיקות ימים ושמאניזם בתקופתנו, "המדע החדש" (חקר המוח, פיזיקה קוונטית, ביולוגיה וכד'), עקרונות אקטיביזם לצדק ושלום ומתוך חוכמת הלב, אהבה וחמלה. בקרב פעילים לחיים בני קיימא על הפלנטה שלנו יש לתרגל ולחזק את הדרכים לפיתוח הפוטנציאל האישי לוויסות עצמי מודע ומכוון, לאופטימיות, להתמודדות עם אמונות לא מודעות שבדרך למימוש החזון, ולשיתוף ולתמיכה אישית וקולקטיבית.

שולמית מלמדת במכללות בגליל העליון, בסדנאות ומטפלת אנרגטית לאיזון ואינטגרציה עצמית.

הנה סיכום המפגש הרביעי, פתוח להערותיכן מאת תמי.

במפגש השישי התארח בעץ לראשונה בגופו, אך לא לראשונה ברוחו, דן לסרי, סופר, פילוסוף ואיש חינוך ישראלי, ממובילי זרם החינוך הדיאלוגי בישראל.

דני הוא גם מורה שלנו. עומר ותמי למדו איתו במסגרת קורס המחנכים, ואנחנו קוראים קבועים של הספרים שלו. סוף סוף הוא יבוא לכאן ויחתום לנו על כולם! : )

לקראת המפגש כתבה תמי: "מקום לגדול" של דני לסרי התגלגל יום אחד לעץ ומשם לידיים שלי. התחלתי לקרוא ואורו עיניי. סיפרתי על כך לחברתי ומורתי גל גולן, והיא ענתה בנון-שלאנטיות שדני הוא איש שחי וקיים בינינו ולא רק זה אלא שהיא למדה אצלו. זכינו!

מאוחר יותר עומר המליץ שאשתתף בקורס המחנכים, וכך עשיתי. המפגש עם דני מעורר ומאיץ תהליכים נפשיים-התפתחותיים ואני רק יכולה להמליץ לכל המתעוררים באשר הם למצוא את הדרך לספרים או לנוכחות הרגועה-מרגיעה-נפלאה שלו.

אני מתרגשת מאוד מביקורו הקרוב (והראשון!) של דני בעץ. אני מקווה שניגע בין השאר בנושא יפה שאנחנו חוקרים כאן בשנה האחרונה: כסף! נושא שדני עסק בו בעבר, וצלל לתוכו מחדש בעקבות העיסוק שלנו בעץ בנושא. דיאלוגי כבר אמרנו? ואולי הזדמן למי מכם לקרוא את "הארות לפילוסופיה של נוודים".

אפשר לקרוא עוד על דן כאן

לקראת המפגש השביעי כתב עומר:
וידוי: אני אוכל בשר. אני אוכל גם ביצים ומוצרי חלב, וגם סוכר לבן וקמח לבן. מעשן גראס לפעמים. הקפה נשר ממני כבר לפני הרבה שנים (איזה כיף לי) וגם מהטבק נגמלתי (תודה לאלות ולעץ). הקקאו בא אצלי בגלים.
אבל אני רוצה לדבר ספציפית על מזון מן החי. העץ (כלומר - האואזיס האקולוגי) היה עד כה מקום טבעוני, וזה מרגיש כמו פן משמעותי בהגדרתו העצמית. אני רוצה לבדוק אם אנחנו כקהילה יכולים לחשוב קצת אחרת על התחום הזה. אני רוצה להתחיל לבדוק - בזהירות המתבקשת - אם יש אפשרות להכניס בתנאים מסויימים בשר, ביצים וחלב לתחומי האואזיס.
מה עומד מאחורי הרצון הזה?

חלקכם בטח יודעות שהתחלנו קבוצת למידה חדשה בנושא תזונה, סביב ספרו של צ'רלס אייזנשטיין, The Yoga of Eating. צ'רלס טוען שם שהדרך הכי טובה לשפר את התזונה שלך היא להתחיל לאכול מה שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה. השימוש במשמעת עצמית ובכוח רצון כאמצעי לשיפור עצמי הוא מתכון לכישלון, והוא ביטוי של אחד השורשים הכי עמוקים של החולי התרבותי שלנו: המלחמה המתמדת בעצמי מתוך ראייתו כרע ומושחת.
אני לא ארחיב כאן עוד על המחשבות של צ'רלס - מי שרוצה מוזמנת לשוחח איתי על זה בעל פה (אולי יהיה לזה מקום ביום חמישי), או להסתכל בסיכומים שלנו משתי הפגישות הראשונות (ואפשר גם להצטרף לקבוצה!). אני רק רוצה להכיר בזה שהכיוון שלו הוא די שונה מהכיוון המקובל בקהילה הרחבה שלנו, שעל פיו יש דברים (לא מוסריים, לא אקולוגיים או לא בריאים; בדרך כלל שלושתם) שפשוט עדיף לא לאכול.
הכיוון שצ'רלס מציע די משכנע בעיני - לכן יזמתי שנלמד את הספר שלו ביחד - והייתי רוצה שנבדוק אם זהו כיוון שהרוח של העץ יכולה ורוצה לנשוב אליו. האם נוכל להגדיר את הסיפור התזונתי של העץ פחות במונחי האסור והמותר ויותר במונחי החיפוש, החקירה, הניסוי והטעייה? כיום, כשאני אוכל בשר (או חלב או ביצים) אני אוכל אותו בחוץ, מתוך כבוד לחוקי הבית. אבל לאכילה בחוץ יש הרבה חסרונות (מחיר, איכות, השלכות חברתיות וסביבתיות, השלכות על מרקם החיים שלי) והייתי רוצה להיות מסוגל לצמצם אותה להזדמנויות חריגות. אני מודע לזה שהשינוי שאני מציע הוא עמוק ומהותי, ואני יכול לחיות בשלום גם עם בחירה של הקהילה לדחות את השינוי הזה. אבל אני רוצה שנדבר על זה.
אני מנחש שנוכל להקדיש את כל הפגישה של יום חמישי לנושא הזה בלבד, וזה בסדר מבחינתי אם כך יהיה, אבל אני רוצה בכל זאת להציע שתביאו איתכם את הנושאים האישיים שלכם, שקשורים לנושא העל של "רוח העץ ואנחנו". אני מנחש שבסופו של דבר כל הנושאים יהיו קשורים.

Share/Bookmark

תגובות

הוספת תגובה

תגובה (אפשר להוסיף תגי html)


שם אמיתי או בדוי


דואר אלקטרוני. המייל שלך ישאר חסוי והוא אך ורק לצורך יצירת קשר מצידנו למענה אישי.


מספר הטלפון שלך ישאר חסוי ויעזור לנו ליצור איתך קשר במקרה הצורך.


עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196