לתרום לעץ כאן

Missing Header Image for

  ‎ דף בית > ליקוט בתל אביב >‏ הרפתקאות ליקוט פירות סתוי
נושאים בענף

15/10/07
הרפתקאות ליקוט פירות סתוי

אחחח.. פירות הסתו, רימונים, גויאבות ואפרסמונים, שובם של האבוקדואים. העינים שלי מאתרות עצים פוטנציאלים. האף שלי בולש אחרי ריחות. את הריח של הגויאבה קשה לפספס. או שאת משוגעת עליו או שהוא מעורר רתיעה מוחלטת. כמו כוסברה. האף שלי איתר עץ גויאבה אחד ברחוב הסמוך. ענפיו ביצבצו מבעד לגדר החיה. הגויאבות היו גבוהות ובשלות. הצצה לחצר חשפה עץ עתיר גויאבות שרבות מהן מפוזרות מרקיבות על הקרקע. תחושה של הזנחה.... יש משהו נורא עצוב בלראות עץ עם פירות שנופלים ונרקבים. איזה בזבוז. החלטתי לעשות מעשה, לדפוק בדלת ולקבל רשות לקטוף... וזה לקח אותי להרפתקאה רגשית חדשה....להמשך...

חמושה בתינוק על הגב ( מה שהופך אותך ממטרידנית פוטנציאלית לאם חביבה) אזרתי אומץ לעשות מעשה די פשוט , לתקשר עם השכנים. פתחה לי את הדלת המטפלת המולדבית של הגברת הזקנה שגרה שם. היא אפשרה לי לקטוף ללא היסוס. הייתי מאושרת. מצאתי מקל בחצר והתחלתי ללקט לי מספר גויאבות לימים הקרובים. היה שם גם עץ אבוקדו עם אבוקדואים קטנים ושחומים. כך כל כמה ימים שעברתי ליד הייתי נכנסת ומלקטת לי מספר גויאבות. באחד מטיולי אחר הצהריים עם הגמד נתקלתי בגיברת המבוגרת עם המטפלת על הספסל בשדרה. ישבנו איתם ופיטפטנו. התרשמתי מאשה בת 92 חריפה ופיקחת, שהחלה לספר לי על ילדותה בגאליציה ובאוסטריה, והקניטה אותי על הצבריות המפונקת שלי. דמיינתי פגישות ספסל בהן אגמא בצמא סיפורי היסטוריה תוך כדי נגיסה בפרי המותר.

כמה ימים לא הייתי בבית, נסיעות של החגים, כשעברתי ליד הבית ההוא ערב אחד ראיתי שהוא מואר באור חזק והצצה לעץ גויאבות גילתה שמישהו גירף את העלים ואת הגויאבות המרקיבות. מה קרה? התחיל המוח שלי לרוץ. הצצה נוספת על השער גילתה מודעת אבל. החברה החדשה שלי נפטרה. תחושות עמוקות על החיים והמוות, על הזמניות שלנו, על המסתורין של החיים החלו לאפוף אותי בעודי הולכת הלוך ושוב ברחוב מנסה להרדים את הצאצא. היה ערב מקסים, שקט, שלו, עם ריחות סמיכים של יסמינים ליליים ומנגינת פסנתר מלנכולית מחלון פתוח. גויאבה בשלה נפלה ישר לידי מהעץ, התמסרתי לטעם. אחד מבני המשפחה יצא לשאוף אויר, ודיברנו על המנוחה. "היא היתה אשה צנועה וקשוחה" , לדבריו. מה יהיה על עץ הגויאבות שנה הבאה? הרהרנו ביחד. האם הבית ימכר ובמקומו יבנו וילה ענקית עם שוליים של חצר ודקלים טרופיים? הרהרתי לעצמי בעודי חוזרת הביתה שטופת מלנכוליה מתוקה. על רימונים וזיתים אכתוב בפעם הבאה- קרן

Share/Bookmark

תגובות

comment

סיפור מקסים

-- טבעבה, 21/10/07
comment

מעתה בכל פעם שאהנה מגוייבה (מתק של אינספור זכרונות ניחוח מעורפלים), אזכר בסיפור המקסים הזה כזיכרון נוסף, אך צלול.
תודה!

-- יונית, 04/05/08

הוספת תגובה

תגובה (אפשר להוסיף תגי html)


שם אמיתי או בדוי


דואר אלקטרוני. המייל שלך ישאר חסוי והוא אך ורק לצורך יצירת קשר מצידנו למענה אישי.


מספר הטלפון שלך ישאר חסוי ויעזור לנו ליצור איתך קשר במקרה הצורך.


עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196