לתרום לעץ כאן
המלפפון הראשון שלי!!! - צומח באדנית ענקית בגינה
  ‎ דף בית > תמי מגדלת עץ בעיר
indicator < סיון
א
ב
ג
ד
ה
ו
ש
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
הירח   הלילה

החברה הכי הגיונית בסביבה

בחורה הגיונית מאוד
יום אחד התארחתי בתכנית בוקר. התפקיד שלי בהצגה היה של "הבחורה שנגמלה מקניות". מולי שמו "שופוהולית", ובאמצע, פסיכיאטר שמתמחה בטיפול במקרים קיצוניים של התמכרות לקניות (!). לסיום האייטם המעמיק, שאלה אותי המנחה החנותה: "מה תעשי, אם יום  אחד ממש תצטרכי שמלה חדשה?" עניתי ללא היסוס: "אני אקנה אותה ממעצבת מקומית" המנחה נעצה בי מבט מזוגג (לא רואים את זה על המסך, רק במציאות), מרחה חיוך למצלמה ואמרה את המשפט האלמותי: "איזו בחורה הגיונית!" וכך הסתיים האייטם.
האמת שהייתי בהלם. מכל הדברים בעולם, איך יצאתי ה"הגיונית" בסיפור שלה? עד היום אני לא יודעת.

אנחנו חיים בעולם לא הגיוני.
עולם שבו אלה שיש להם גוררים את כולם אל הקץ. לא קץ העולם חלילא, הוא ימשיך להסתדר טוב מאוד גם בלעדינו, אלא פשוט אל קיצינו אנו. ובזמן שנמשכת הגרירה, כולם רצים קדימה, מנסים להגיע לאיפה שיושבים האנשים שיש להם.
תחשבו על זה: ככל שיותר אנשים יגיעו לקצה, הנפילה שלנו תהייה הרבה יותר מהירה.

אנחנו האקולוגים יורדים מהעגלה. עוצרים, או לפחות מאטים. מפסיקים לגמרי או לפחות מפחיתים. באים "הממהרים להתקדם" (תודה, שומאכר) ומניפים יד מזלזלת. אם עצרנו, סימן שאנחנו פשוט לא יודעים לשחק, וויתרנו על המשחק.

הם צודקים. וויתרנו על המישחק שלהם. וויתור חם ואוהב. טוב לנו מאוד במשחק החדש שאנחנו ממציאים. משחק שקט, שיש בו שיתופעולה ואהבה. נשמע היפי? תמשיכו לרוץ.

בעצם רגע, אולי בכל זאת תעצרו?
ואז בא תמיר, עם הסימפוזיון, מנער אותי ומבקש להקים חברה כלכלית. ואני רציתי בכלל לעצור. האם נוכל לקיים חברה כלכלית-סביבתית אמתית? אני חייבת לנסות. ולכן אני מצטרפת. יצאנו כבר לדרך, ואנחנו מחפשים את הדרך ההגיונית שלנו. כזו שתפרנס את החלקים שלנו שעוד תלויים בעולם הישן (שכר הדירה למשל, או שכר הגננת), ותעורר עוד ועוד אנשים לשינוי, תתמוך בהם בצעדים שלהם על הגשר שבין העולם הישן לעולם החדש. גשר שהולך אחורה ולמעלה. "אחורה" (הרי אין באמת אחורה) כי בעולם החדש יש פחות אנרגיה זמינה, ויש פחות "דברים". . למעלה כי בעולם החדש יש המון התפתחות רוחנית, והמון המון כיף. רק מי שעוצר יכול לראות את זה.

הגיוני, לא?

יומולדת שמח!

אתמול חגגתי עם אייל ועם עץבעיר את יום הולדתי במסיבה אקולוגית אופיינית. מסיבה שבה הידיים של כולם פנויות לחיבוקים, העיניים נקיות וישירות, והאוזניים פתוחות להקשיב (כי אין מוסיקה חוץ מזו שאנשים בעצמם שרים או מנגנים). מסיבה שבה הדבר הכי מעניין שקורה זה אנחנו. האורות בבית של גל לא היו מעוצבים ולא מעומעמים ובכל זאת היה לי נוח להיות מי שאני, ונדמה לי שכך כולם הרגישו - שהם יכולים פשוט להיות.


כבוד למשאבים: יום "ללא קניות" כל יום בבקשה

בואו נחשוב על המשאבים שלנו - קודם כל - אנחנו! להיות מי שאני זה בחינם! ועוד יותר מזה, ככל שאני קונה פחות יש לי יותר פנאי להיות אני. זה לקח לי כמה שנים להפסיק להקשיב למי שאומר לי איך אני אמורה להיראות, ומה אמור להיות הרכוש שלי בגיל 44.

אני מבקשת ליום ההולדת שלי מתנה גדולה ויקרה: חופש! חופש ממחשבות מציקות, וחופש מקניות של כל מיני דברים שבאים באריזות עם מילים ותמונות שמודפסות עליהן. 

פעם הבאה שאתם קונים יוגורט בננה שעשה "בשבילכם" איזה תאגיד, תסתכלו על התמונה של הבננה על האריזה.

ואז תחשבו על בננה! 

לא נמאס לכם לקנות תמונות של דברים? מילים נוצצות שמבטיחות בריאות ורשימת מרכיבים ארוכה שמבטיחה הכל חוץ מזה? בננות בשלות ובריאות באמת אפשר להשיג בשפע בשוק, והן באות באריזה מדהימה! אוכלים מה שבפנים ואת העטיפה, משליכים כמובן - לקומפוסט. מה יותר מושלם מזה?


מה אנחנו באמת צריכים כדי להיות שמחים? יש קשר מעניין בין מה שעושה טוב לנו ומה שעושה טוב לאדמה. למשל, כשהולכים לישון מוקדם - גם רמת האושר עולה פלאים וגם עושים שלוש שעות-כדור-הארץ לפחות - כל לילה!

או כשמפסיקים לקנות דברים שכתוב עליהם דברים - גם מונעים זיהום רב, גם עושים "יום ללא קניות" לפחות שלושה ימים בשבוע, וגם מפנים המון זמן וכסף ומתחילים להנות מהדברים הפשוטים. אייל התחיל קבוצה שדנה בדיוק בזה: "חיים בפחות כסף".


זה דורש לימוד, שינוי הרגל וקהילה תומכת. אנחנו כאן כדי לשתף בידע, לעזור לכם לשנות הרגלים, וכמובן לארגן כמה שיותר הזדמנויות שבהן יהיה לנו נוח להיות מי שאנחנו (אנשים כאלה שכל כך איכפת להם מהסביבה שהם ממש מתנהגים אחרת). אם גם אתם מתנהגים אחרת כי איכפת לכם, אתם מוזמנים להצטרף כחברים ולהגיע לפגישת החברים הקרובה שלנו, ואם בא לכם ללמוד איך להפסיק לקנות שוקולד שכתוב עליו דברים - בואו לסדנת השוקולד ביום שישי הזה - אנחנו מבטיחים לתבל את המתוק מתוק הזה בהרבה שיחות אנטי תאגידיות ברוח היום ולשלוח אתכם לרחוב עם מסר חד ושוקולד!

ואם עוד לא הבנתם מה בדיוק אנחנו עושים כאן בעץ, ואיך ייתכן שאנחנו מבקשים כסף על השתתפות בסדנת שוקולד, פיצי שלנו מארחת את "נעים להכיר" ממש לפני סדנת השוקולד, ונחשו מה? המפגש בחינם.


המהפכה ואני

האם יהיו מחר מיליון? למה בכלל אנחנו משחקים במשחק המספרים? כי "מספרים זה מה שהם מבינים" המהפכה הזו מצליחה לאגף כל התנגדות שעולה בי ולצרף אותי אל שורותיה כל יום מחדש. אני, שלא יצאתי לאף הפגנה בחיי הולכת לצעוד בפעם הרביעית בחודש וחצי האחרונות. איך זה קרה לי? איך התהפכתי?

המהפכה הזו חובקת כל, גם אותי. מכיון שהיא כוללת את כולם היא לא באמת נגד שום דבר, למרות שיש בה המון קולות ”נגד". המהפכה האמתית היא החיבור. החיבור מחדש שלנו אחד לשנייה ואחת למקומה. הנה אני יוצאת לרחוב, בלי כסף ובלי נייד, פשוט הולכת לשדרה. כולם כבר שם. כל מה שיש לעשות זה לתפוס פינה, להתיישב ולחכות.

והנה חברה שלא ראיתי שנים, והנה חבר שרציתי לדבר איתו אתמול אבל לא הספקתי להרים טלפון, ומישהי שלא עניתי לה עדיין במייל, וההוא מהפייסבוק שאף פעם לא פגשתי. זו המהפכה. לצאת מהבית, להפסיק לעבוד, להתחיל לחיות, בלי כסף ובלי נייד, פשוט לשבת על האדמה בשדרה ולדבר עם מי שמופיע, פשוט להיות, הכי מדויק.

להגיד שזה מה שאני עושה כל הזמן מאז ה-14 ביולי? לא, ואני אפילו לא יכולה להגיד שאני מצטערת. את שכר הדירה המטורף אנחנו משלמים בכסף שמגיע מחברים שנהנים איתנו מהסלון בקומה השלישית, ומפרויקטים שמשנים את העולם כמו מאה קומפוסטאים לגבעתיים.

מה הייתי עושה אם שכר הדירה היה מתבטל? הייתי עושה פרויקט קומפוסט בגבעתיים, מארחת חברים לסדנת גלידה או לארוחת צהריים, וכותבת עלים באתר... הייתי מבלה ברחוב, בשדרות רוטשילד או במאהל בעין כרם כמה שהייתי יכולה. כן, המהפכה כנראה לא תהפוך לי את סדר היום יותר מדי, אבל הלב, הלב, הפוך לגמרי.

תודה להופכים!

לקראת מחזור שמונה

אנו נוטים לחשוב על "אקולוגיה" כמשהו שקורה מעצמו, ברקע. בינתיים, המערכת עסוקה בהפרה גסה של האקולוגיה, ואנו מתחילים לחוש שלא בנוח - חיינו מתמלאים במתח ובזיהומים מכל הסוגים.
האם יש לנו עדיין הזדמנות לתקן? לחזור אחורה לימים בהם היינו קצת יותר קשובים לטבע וקשורים אליו? בלי לעזוב את העיר? אולי אפשר פשוט לא לצרוך מזון רע? אולי אפשר לא לשחק את המשחק? להפסיק להקשיב לפרסומות? להתחיל להרוויח זמן במקום להרוויח כסף? לעשות חיים?

כן.

קוראים לזה: "אקולוגיה עירונית". בכל העולם יש קבוצות שעושות זאת. נוטעות עצים, שומרות על המים, מחיות אדמה ובונות קהילה. קוראים לזה גם "פרמקלצ'ר". עץבעיר נולד בזמן שלמדתי פרמקלצ'ר אצל טליה שניידר, ב-2006.

בינתיים יש יותר ויותר אנשים שיודעים מה זה פרמקלצ'ר, ולומדים את השיטה בחוות אקולוגיות מקסימות – חווה ואדם במודיעין, יבולים בכפר מלל, יש מאין בנהלל, ועוד. היישומים הנלמדים הם בדגש כפרי, בהתאמה למקום הלימוד. לפני כשלוש שנים, התחלתי בעזרתו של יהונתן תפוחי ללמד פרמקלצ'ר, בדגש עירוני כמובן.

יש מי שעזבו את העיר והלכו לחפש את הצדק בהרים או במדבר. זהו פתרון נאה אך איננו מקיים. וחוץ מזה, אני לא רוצה לעזוב את העיר! זו העיר שבה נולדתי ופה אני רוצה לחיות.

רב בני האדם גרים בערים, והעיר היא מוקד של בעיות אקולוגיות. העיר הוא גם הפיתרון - היא צורת החיים המקיימת ביותר בשביל המגוון הרחב ביותר של בני אדם. אני חולמת עיר כמרחב אקולוגי שייתן לכולנו איכות חיים, רוגע והרמוניה. בינתיים אנחנו לומדים יחד איך ליצור, כל אחד בדלת אמותיו וכולנו כקהילה, מעגלים תומכי שינוי, יוצרי בריאות, וכל מה שאנו חפצים בו. האפשרויות קיימות, ממש מתחת לאפינו.

כיוון שאנו, בני האדם, מפרים את האקו-סיסטם שלנו באופן שיטתי, עלינו מוטלת האחריות לפעול וליצור באופן אקטיבי מערכות אקולוגיות שעובדות. בעץבעיר אימצנו את עקרונות הפרמקלצ'ר ואנחנו עסוקים בהפצת זרעים של שינוי, בכל מיני דרכים. אחת המרכזיות היא הקורס לשינוי עירוני ברוח הפרמקלצ'ר, והרי עיקרי הדברים:

החדשות הטובות של הפרמקלצ'ר:

~~בעיות הן הזדמנויות לפתרונות
~~עבודה זה כיף - כשעובדים ביחד על משהו שחשוב לכולנו
~~יש לנו מורה נהדר ורב עצמה שנמצא בכל מקום – הטבע
~~המיומנויות הדרושות טבועות בכל אחד מאיתנו – כל אחד יכול לעשות פרמקלצ'ר.

ההרשמה לקורס חורף 2012 החלה.

מצב הרוח

חשבתם פעם על צמד המילים המעניין הזה? הוא מביע עולם ומלואו! מהי הרוח אם לא הרוח המנשבת על חוף הים ומסתננת ממנו אל העיר בינות לבניינים? תאמרו, הכוונה היא לרוח שלנו ולמצבה, ואכן גם הרוח שבנו מנשבת לה על חוף הים וגם אנו זורמים לנו בינות לבניינים, והנה אנחנו בתוך הבית שלנו וגם שם, יש את הרוח שבפנים והרוח שבחוץ, ושתיהן משתנות תדיר, בלתי ניתנות לצפייה או לשליטה, פעם הם למטה ופעם למעלה.

בעצם, “מצב הרוח" הוא צמד מילים נרדף ל"מזג האויר", עוד צמד מילים מופלא, שאורי מאיר צ'יזיק הפנה את תשומת ליבי אליו, כשהתחיל ללמד אותנו את תורת המזגים והליחות. מזג האויר, מהו אם לא מצב הרוח של האויר? וכי איך ניתן לחזות את מצב הרוח של האויר?

האם זה באמת כל כך מפתיע שיורד גשם ביום שבת בבוקרו של חודש יוני? האם זה כל כך מופלא שירד פעם שלג בתל אביב? מנקודת מבטינו כמובן שכל זה נפלא, בדיוק כפי שמצב הרוח שלנו הוא נפלא, שלא לדבר על הרוח עצמה. מנקודת מבטם הלא-קיימת של הרוח ושל האויר, אין בכך שום כלום.

ואבא שלי חוזר ואומר: “אין שום דבר מפתיע במזג האויר", כל יום ומזג האויר שלו, כל רגע והרוח שלו. וכשאני אומרת שהכל משתנה לפי "מזג האויר" לזה אני מתכוונת. שהכל משתנה כל הזמן, אז כך גם המתכונים במיטפח, ומידת ההשקייה הנכונה, ומספר התולעים בקומפוסט, ודעתם של חברי העץ על עניין זה או אחר וכן הלאה. ומה הדבר שאני מנסה כבר שנים ללמוד? איך להתאים את מצב הרוח שלי למזג האויר ולהתבונן בשניהם בשלווה...

עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196