לתרום לעץ כאן
מים אפורים, קומפוסט, אוכל בריא, קהילה, חברה, כלכלה, צרכנות, גידול מזון - כל זה אפשרי בעיר  וכלול בסילאבוס של קורס הפרמקלצ'ר העירוני שלנו
  ‎ דף בית > פרמקלצ'ר בעיר
indicator < ניסן
א
ב
ג
ד
ה
ו
ש
כח
כט
הירח   הלילה

מים-אדמה-עצים

המשולש הקדוש הזה בא לידי ביטוי באופן מענג בכד החרס פרי ידיו של יואב סגל. בטבע, האדמה מסננת את מי הגשמים בדרכם למי התהום ולערוצי הנחלים, הלחות מאפשרת את קיומם של מליארדי המיקרואורגניזמים שבאדמה, הם לוקחים חלק פעיל בקיבוע חומרי תזונה בקרקע והפיכתה לפורייה, הצמחים זקוקים לאדמה וללחות כדי לנבוט ולצמוח, ואז בתי השורשים שלהם ממלאים תפקיד מרכזי באיוורור האדמה, מניעת סחף, וכמובן מהווןים בית גידול למיקרואורגניזמים, וכל זה כבר מרגש אותי לדמעות וזה רק על קצה המזלג.

ופה על השולחן שבמשרד נחת השבוע כד חרס מופלא. כדי חרס שימשו בעבר ומשמשים עד היום כח מי שקצת מחובר למסורת המקומית לשימרת מים לאורך ימים. עם מכסה מאולתר של צלחת, החושך נשמר והמים נשארים נקיים וטובים לשתייה במשך ימים, החימר נושם וניספג בלחות וכך נשמרת טמפרטורת המים קרירה ונעימה גם בימי הקיץ החמים, חווית המזיגה והשתייה של המים מחברת אותנו לאלמנט האדמה, ויש תחושה של שתיית מי באר!

יואב הוסיף לחיבור מים-אדמה גם את הצמחים... הוא חרץ חריצים קלים בגוף הכד, שבהם ניתן להטמין זרעים. הם נובטים וחיים על הלחות שנספגת בחימר ואחרי כמה ימים אפשר לתלוש ולאכול נהטים של אלפלפא, תלתן, ברוקולי או צנון... בפרמקלצ'ר אנחנו אוהבים לנצל כל אנרגיה עד הסוף, והנה כאן, מעט הלחות המצטברת בכד מנוצלת באופן מקסימלי. לא יודע עדיין מה קורה לזרעים בסיבוב השני או השלישי... האם תיווצר "אדמה פורייה" בחריצים? או שמא ריקבון? העניין ייבדק כמובן.

המראה מעורר סקרנות ומחשבה. על הקשר הזה של אדמה - מים - צמחים - מופלא! וטבעי.

שידרוג מערכת המים האפורים

מסתבר שהרעיון הקודם שלנו לא היה כל כך טוב... מפריד השומנים עלה על גדותיו ובכלל החלטנו שאין בו צורך. ניפרדנו ממנו השבוע, בשיעור על כבוד למים. בהנחיית אייל ברקן (שמגדל עץ ברחובות, ואו-טו-טו פותח איתנו קורס פרמקלצ'ר שם), חיברנו חיבורים חדשים. לאורך כל המערכת השתמשנו רק בצינורות ביוב, וויתרנו על צינור ההשקייה מהפעם הקודמת, שהיה צר מדי, והוא שגרם למים לא לנוע, ליצור סתימה במיטפח, ומפריד שומנים שעולה על גדותיו), משתתפי הקורס חפרו במרץ אגן חיפוי חדש, שבו יישתלו צמחים שאוהבים מים ואוהבים צל... אולי עץ תאנה יצליח לשגשג כאן?

ערוגה מוגבהת

ועוד מתעלולי מחזור ה' של קורס הפרמקלצ'ר העירוני שלנו. ערוגה מוגבהת מסביב לעץ הוושינגטוניה.

הערוגה נבנתה במספר שלבים מעניינים. ראשית הייתה ערימת לבני סילקט שהגיע מהשיפוצים בגן החילדים הסמוך. וגם בקבוקים הצטרפו להם. בקיץ שעבר, בנינו עם מתנדבים ועם המתלמדים של גלעד שתי ערוגות יפות בפינה הכי שימשית של הגינה. היום הערוגות הללו פורחות עם שיחי צנון, וקייל, טבק (כן!) וחוטמית זיפנית מפוארת, עלי סלק, עץ אבקדו ועד שעועית מרנגה ועץ נים. שלושת העצים הופכים את הפינה ל"בוסתן" (אזור 2).

אחרי שחיים אמר שעץ הוושינגטוניה יהיה ממש בסדר אם נערום סביבו אדמה, הוחלט כי תתווסף עוד ערוגה, אבל עד שהגיע השיעור של רון אורן, יחד עם המתלמדים של גלעד (סיבוב שני), הלבנים עדיין חיכו.

איזה קומפוסט!

ביום חמישי האחרון, בשיעור "דאגה לאדמה", עם המחזור החמישי, פתחנו את ערימת הקומפוסט שבנינו עם קורס הגינה האקולוגית, בנובמבר האחרון. ערימה שעברה חורף. לא הראשונה שלי, אבל הכי הכי יפה שראיתי.

בהתחלה הוצאנו את הגזם שערמתי עליה, עוד ועוד. לרגע חשבתי שאין כלום. ואז הגענו לקומפוסט. חום כהה כהה, מפורר אחיד אחיד, עוד לא ראיתי דבר כזה. תופש כל כך מעט מקום, יחסית לכל הזבל שנכנס לערימה, פשוט לא יאומן. כל פעם אני אומרת את זה. "לא יאומן". כל פעם, ובכל זאת הפעם, זה קומפוסט כל כל יפה, כל כך איכותי.

את רובו הכנסנו לשתי ערוגות מוגבהות חדשות. השארנו כמה דליים שידשנו את צמחי הגינה וישמשו במנבטה.

אז מה גורם לקומפוסט להית כה משובח? שהוןא ישב קצת יותר מחצי שנה? שהוא קיבל מי גשמים? שהייתה הרבה אהבה בסביבה הזו של הגינה? מה ידע? נמשיך להתבונן מעונה לעונה, לאסוף סימנים וראיות, ואולי פעם נדע קצת יותר.

עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196