לתרום לעץ כאן
מי הם הגננים שמטפחים את העץ - כמה מילים על כל אחד שכותב כאן
  ‎ דף בית > הגננים והגנניות של העץ
indicator < אייר
א
ב
ג
ד
ה
ו
ש
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
הירח   הלילה

לילך הרצברג

חינוכניקית בלב ובנפש ואופטימית חסרת תקנה.
חיה ביד אליהו עם בן זוג ושני חתולים.
חובבת מושבעת של סרטים דוקומנטריים לאחר שגיליתי שהמציאות אכן עולה על כל דמיון!
הגעתי לעץבעיר כי חיפשתי מוצרים מסחר הוגן ומצאתי הרבה יותר...
עם פיטוריי ביקשה ממני תמי להיות העובדת הראשונה של העץ, ואיך אפשר להגיד לתמי לא?
נמצאת בעץ שלושה ימים בשבוע ואחראית על הסיורים, הקורסים והסדנאות.
מאמינה בשינויים קטנים שמחוללים שינוי גדול ומתעקשת על אקולוגיה אנושית.
שמחה להיות חלק מעץבעיר,
ולמען האמת, שמחה באופן כללי...

מתק'ה – מגדל עץ דרומי

אני, סך הכל, רוצה להתקיים

אבל מסתבר שזה די מורכב

להתקיים עם עצמי

וגם עם אישתי

והבית, והרחוב, והחברים והמשפחה והקהילה שסביבי וכל הארץ והעולם

על הנסיונות שלי להתקיים אני אכתוב כאן

מה שהצלחתי (או שעוד לא) לקיים בבית וברחוב

על ההנבטה והגידול של עץ חדש בעיר באר שבע

וגם על העבודה שלי בקרב הקהילות הדרומיות לקייומן (וקיומי וקיומינו)

ואני אנסה לעשות זאת כמה שיותר פשוט

אתם מוזמנים לטפס על הענף שלי

תמר דסאו-צפריר

שלום ונעים מאוד.

אני תמר (או תמי) בת 36, נשואה, אמא לשתי בנות וגרה בנווה צדק, תל אביב.

המסע הירוק שלי התחיל לפני כ-5 שנים כשעברנו לארה"ב. ההורים שלי גרו שם ושניהם חלו בסרטן. חיינו איתם וטיפלנו בהם במשך שנה. אבא נפתר מסרטן ריאות ואמא, חצי שנה אחריו מסרטן שד. עד לנקודה זו בחיי לא היה לי מושג קלוש ו"ירוק" היה סתם צבע שלא ממש אהבתי. אני חושבת שהצעד הראשון היה להבין ש"משהו לא בסדר" וקניתי חלב אורגני לתינוקת. מאותו רגע קללת הידע התחילה: קראתי, שאלתי ולמדתי. רגע השיא היה כשישבנו אחיותיי ואני אצל התזונאי הראשי של בית החולים Sloan Kettering במנהטן. הוא אמר את זה בצורה הכי פשוטה שיש: "בנות, כנראה שהגנטיקה שלכן לא משהו...הגוף שלנו הוא מלחמה מתמדת בין הרעלים שהוא נחשף אליהם לבין מה שהוא מצליח לנקות ממנו. אז תהיו נחמדות לגוף שלכן ותחשפו אותו לכמה שפחות רעל!" משם השיחה התגלגלה לאוכל אורגני, אנטיביוטיות והורמונים, מזון מהונדס גנטית ושאר "דברים טובים". אז נהיינו אוכלי אוכל אורגני מלא, מתרחצים בסבון בלי SLS ומנקי בית במוצרים של ECOVER. בהתחלה הכל סבב סביבנו, המשפחה המצומצמת, ואיך להגן על בריאותינו כמה שאפשר. רק שתוך כדי האגוצנטריות הזאת, גרנו באמריקה. בימי שני הוצאנו ניירות, בשלישי זכוכיות ופחיות ובחמישי פלסטיק, וכשלא – חטפנו דוח. התחלנו להבין שהתמונה הרבה יותר גדולה מהמכולת האורגנית.

ואז חזרנו הביתה לישראל.

שעתיים אחרי שנחתנו הגענו למסיבת יום הולדת בפארק הירקון. נכנסתי להלם. ראיתי את ליה האורגנית שלי, אז בת 4, מחזיקה ביד אחת נקניקיה בלתי מזוהה בתוך לחמנייה לבנה. ביד השנייה היא החזיקה צבע מאכל אדום במעטה של סוכרייה על מקל וכשהיא פנתה לאחת האמהות ואמרה שהיא צמאה, ההיא מזגה לה בחיוך רחב כוס של דייאט קולה! בסוף האירוע, שהיה מקסים ומבחינה חברתית סימל את כל הסיבות כן לחזור הביתה, את כל הזבל (בקבוקי פלסטיק, זכוכית, כלים חד פעמיים, מפות, ניירות עטיפה, שאריות אוכל, מגשיות, וכו', וכו') העמיסו יחד לתוך מיליון שקיות זבל כתומות וזרקו לאותו הפח... המצחיק הוא שחמש שנים קודם זה לא היה מזיז לי.

היום במסגרת קורס ביטוי עצמי ומנהיגות של לנדמארק אדיוקיישן, www.landmarkeducation.co.il, קבלתי את הביצים לעשות משהו בנדון. את תמי צורי המדהימה הכרתי כשהקלדתי "קומפוסט" בגוגל. והיום אני כותבת באתר שלה ובהתרגשות גדולה מצהירה על עצמי כשפן הניסויים של מכשיר קומפוסט חשמלי ביתי של חברת NATUREMILL. על כך ועוד תכלו לקרוא בענף שלי.

חנן לוי

wind turbines

את דרכי כאקטיביסט סביבתי התחלתי בגרינפיס.

ב-2001, לאחר שהשלתי את המדים, חיפשתי משהו מענין לעשות. גרינפיס פרסמו באותה עת בעיתון שהם מחפשים "מגייסי תומכים" וזה נשמע מעניין. שנים של טיולים בארץ ואמא עם מודעות עשו את שלהם. הלכתי לראות במה מדובר.

מדובר בלעמוד בקרנות הרחוב המרכזיים של תל אביב, ולומר "יש לך דקה לאיכות הסביבה?". לאחר 7 שעות הבנתי שכאן לא טמון יעודי. להתנדב לעומת זאת, נראה לי הרבה יותר מועיל. הספריה של גרינפיס הכילה (ועודנה מכילה) בטאונים על אנרגיה נקיה - בעיקר הלהיבו אותי טורבינות הרוח והתאים הסולאריים. היות ואני טיסנאי מכיתה ה', החלטתי באותו רגע שיהיה מענין לבנות טורבינת רוח. כך עשיתי, ובמהלך לימודי הנדסת אווירונאוטיקה בטכניון אף הרמתי פרויקט בו 18 סטודנטים בנו טורבינה. לא, לא תראו אותה שם אם תבואו. סיפור ארוך מדי לעלה קטן.

באתר שלי אפשר למצוא יותר פרטים .לגרינפיס אני עוזר עם המערכת הסולרית שבניתי להם (לא באופן יסודי מספיק) מדי פעם, במגמה ירוקה הייתי מאוד פעיל והיום - עוזר מתי שאפשר, עם מערכת כריזה סולרית נגררת אופניים חשמליים וכדומה, והנה - בעץ בעיר, אולי אצליח להגיע באופן בלתי אמצעי אל אנשים המעונינים להבין יותר על אנרגיה וסביבה, אנרגיה וזיהום אוויר, ואיך כל אחד מאיתנו יכול, וצריך - לשנות.

עירית לנציאנו

לפני זמן מה ישבתי בבית קפה עם ניר, דניאלה ועדי. בשנה שעברה עוד למדנו ביחד ונפגשנו כל יום ועכשיו הפגישות מתמעטות וכשהן כבר קורות – שמייח לכולנו. ואז ניר שאל אותנו שאלה ששאלו אותו והוא סקרן להעביר הלאה, מהי לדעתנו המילה שמגדירה אותנו הכי טוב. בום. שקט. כל אחד חושב. מילה אחת?....ואני אמרתי : "איטיות". אז דיברנו על זה קצת – כן מתאים לא מתאים ועברנו הלאה. אחר כך, בדרך הביתה, צעדתי לצד דניאלה שליוותה אותי, ולפני שנפרדנו מתחת לביתי היא נעצרה ואמרה: אני לא חושבת ש"איטיות" זו המילה הנכונה, הייתי אומרת שיש לך "קצב פנימי". הקשבתי, חייכתי ונפרדנו. ואחר כך חשבתי על זה. כן, יש לי קצב משלי, גם איטי, גם יסודי גם מבולגן גם כל מיני דברים. וככה, בקצב שלי אני חיה ועושה את הדברים שלי ומנסה לשלב ביני לבין העולם שסביבי, לחיות בשלום ובהרמוניה איתי ואיתו.

בארבע השנים האחרונות למדתי עיצוב תעשייתי, ובתום הלימודים-פרויקט גמר-לחץ-תערוכת בוגרים, עשיתי את אחד הדברים היפים שאי פעם עשיתי עבור עצמי – ונסעתי להודו. לפעמים צריך להתרחק כדי לראות טוב יותר. ואכן ראיתי והרגשתי ובעיקר הבנתי שיש לנו אפשרויות בחירה ביחס לכל כך הרבה דברים בחיים. ובהודו הרגשתי קרובה יותר מאי פעם לטבע ולאנשים וכשחזרתי החלטתי שזה מה שאני רוצה – ללמוד לחיות בשיתוף עם אנשים ועם הטבע, להיות מודעת לפעולות שאני עושה ולהשפעה שלהן עלי ועל הסובבים אותי בכל המעגלים – הקרובים והרחוקים.

וככה הגעתי לכאן – לעץ בעיר, ללמוד מאנשים טובים מה שמעניין אותי, ולהשמיע מה שיש לי לומר. לענף שלי קראתי "עירית פוקחת עינים ירוקות" ובו אשתף אותכם במה שמעניין אותי, במה אני מתבוננת, בנושאים כמו עיצוב בר קיימא, צרכנות ירוקה ואי צריכה, ושאר ירקות...

עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196