לתרום לעץ כאן
מי הם הגננים שמטפחים את העץ - כמה מילים על כל אחד שכותב כאן
  ‎ דף בית > הגננים והגנניות של העץ
indicator < סיון
א
ב
ג
ד
ה
ו
ש
הירח   הלילה

גליה קרפול

אני לא ממש יודעת מתי זה קרה.

מגיל עשר אני תל אביבית. חיה ונושמת אורבניות טהורה.

אז אני לא ממש יודעת מתי זה קרה.

אולי במרחבים של אוסטרליה. אולי בלילות הרבים על שפת ים סוף בחופי סיני. ואולי לפני. יום אחד פשוט היה לי ברור שאני צריכה טבע. שהחלום שלי הוא לחיות טבע לגדל טבע לאכול טבע לעבוד טבע.

ומאז אני בונה את זה. לאט ובזהירות. מגששת את הצעד הבא.

אני חובשת כובעים רבים- מטפלת הוליסטית (בעיקר), מעצבת גרפית (משתדלת כמה שפחות זמן מחשב), יועצת להתנהגות החתול (כן יש דבר כזה), רוקחת מוצרי בריאות וקוסמטיקה טבעית (מרקחת טבע), מעבירה סדנאות ארומתרפיה (תציצו בסדנאות באתר). בכובעי העבר שלי אפשר למצא עבודה בפיתוח מערכות מידע, חברת תקשורת אחת, עיצוב הלבשה תחתונה ועוד..

אבל היום בין כל התעסוקות והתחביבים שלי עובר חוט שני אחד שכורך את כולם יחדיו וזה הכמיהה לטבע ולטבעי.

על צעדי תוכלו לקרא כאן

ורד בבאי

זה התחיל בקטן, כשעברתי לתל אביב, לדירה עם מרפסות. הדיירים הקודמים השאירו לכלוך ושני צמחים נבולים. העברתי אותם למרפסת והשקתי. לאט לאט נוספו עוד עציצים. חלקם קיבלתי במתנה, חלקם קניתי. חלקם גדלו, חלקם מתו. התחלתי לעשות ייחורים. עם הזמן המרפסות פרחו והשכנות ממול הודיעו שהן מבסוטיות מהנוף. בשנה האחרונה עברנו דירה והצמחים עברו יחד איתי ולמרות שכבר צפוף פה נורא, אני אומרת שתמיד יש מקום לעוד עציץ.

גם הבישול התחיל בצעדים קטנים: 3 שנים של לחם עם גבינה 9% בצבא + 4 שנים של אוכל בקפיטריה עשו את שלהם. רם היה המורה הראשון. הסתכלתי עליו מבשל, בשקט, בלי להפריע. אחרי כמה חדשים הוא נתן לי לערבב. אבל למרות העלייה בדרגה, המטבח תמיד נשאר הטריטוריה הפרטית שלו. המורה השנייה היתה עינת. ממנה למדתי המון פרטים קטנים וחשובים וגישה כללית למזון. ואז היו התנסויות פרטיות, ספרי בישול, החלפות מתכונים ועוד. באיזשהו שלב חשבתי לגדל בבית תרנגולת ועז קטנה, אבל לא היה מקום. בגלל העציצים.

על חלק מהעציצים וגם על האוכל שאני מכינה אפשר לקרוא בענף שלי...

תמי צרי

מילדות היחס שלי אל הטבע נע על הציר חשד-גועל. העדפתי להיות בחדר שלי, שם ציירתי או בניתי דברים משלי. עצים היו נושא לציור ומובן שנמנעתי מלטפס עליהם, פרחים קישטו בהמוניהם עבודות טכסטיל אבל לא יצאתי לפגוש אותם באביב. כמו כל הילדים שמחתי להשאיר את מערכת החינוך הממלכתי מאחורי. בחלחלה הייתי נזכרת בשיעורי החקלאות וכל כך שמחתי שטיולים שנתיים לא מעיבים עוד על עתידי. לימודי האמנות רק חיזקו את התפישה שהעולם נמצא שם בחוץ כחומר גלם מצוין לייצוג ותו לא.

אבל אז משהו לא ברור קרה. בזמן שלאמנית גדולה לא הפכתי, איזשהי יד נעלמה ואוהבת הסיטה את תשומת הלב שלי לאט לאט אל המציאות עצמה. זה התחיל מהאוכל, כשהבנתי שאם לא אתחיל לשים לב למה שאני אוכלת, יהיה גורלי מר מאוד. מהר מאוד אחר כך הבנתי שאם לא אתחיל להזיז את הגוף אותו גורל יהיה אף מר יותר. טאי צ'י ומזון בריאות הביאו אותי לחשוב שאין משהו יותר מעניין מהתנועה של הגוף עצמו, ושאני לא יכולה להתחרות בצבעים והמרקמים של פירות וירקות.

המפגש עם הסביבה הרחבה לקח עוד הרבה יותר זמן. אבל היום, בעת שאני נותנת לתולעת אדומה לטייל לי על כף היד, אני מחייכת ואומרת תודה לאותה יד נעלמה!

הצורך לייצג לא עבר, הוא פשוט נמצא עכשיו בשירות המציאות... על הדרך שאני עושה אפשר לקרוא בענף שלי שמייצג את הפרק הנוכחי.

עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196