לתרום לעץ כאן
אקולוגיה של מילים ואפונים מהגינה הקהילתית
  ‎ דף בית > אקולוגיה לשונית
indicator < אדר
א
ב
ג
ד
ה
ו
ש
כז
כח
כט
הירח   הלילה

בית

אני משתדל להפוך כל מקום, שאני נמצא בו זמן משמעותי לבית, לטפח אותו וּלהרגיש בו כמו בבית.

הבית הרשמי שלי מאבד מֵחשיבותו, כשאני משתמש בו בעיקר ללינה, ואילו המקומות, שאני מבלה בהם את רוב שעות היום או מבקר בהם דרך-קבע, הם בתים לא פחות ממנוּ.

זה כולל גם את המקומות, שאני עובר בהם בדרכי, כך שאני מרגיש בבית גם בחוץ.

כך בעצם הופך כל מקום והעולם כולו לבית, כפי שרומזת המלה אקולוגיה, שפירושהּ המלולי חקר הבית, כשהכוונה לבית, החל ממעגל 0 של הפרמקלצ'ר -- הבית במובנו הרגיל -- ועד לעולם כבית.

אם נראה את העולם כבית, נדאג לו לא פחות מאשר לביתנו.

הגישה המשלימה היא הפיכת הבית לעולם, ואת זאת עושה, להתרשמותי, עץבעיר ע"י פתיחת הבית לַקהילה וּלְמגוון של התרחשויות.

ונעבור לתוכנית האומנותית.

אלון

לשם-מה ניקוד?

בעקבות הגיליון הקודם של "שבועיים בערוגה ובעיר", כתב אליי חבר של העץ כך:

"היי, אשמח אם תשקלו להפסיק לנקד את המשפטים במיילים. זה לא ממש נחוץ וגם הופך לפעמים את הכתב בשימוש בנייד... :-( "

אני מביא כאן את תשובתי לו (וכאן לא ניקדתי) ומשאיר את ההרחבה בנושא להזדמנות אחרת:

אני מוכרח לומר, שכ"מפגר" מבחירה ברמת השימוש שלי בניידים, לא הבאתי בחשבון את הבעיה הזו.

לגבי "נחיצות" הניקוד: אני נוהג לנקד, בכל כתיבתי, מלים, שאני מניח, שייהגו לא נכון ע"י הקוראים. זו דרך טכנית, המחליפה את ההמחשה הצלילית, שאני מקפיד עליה בדיבור. אני מאמין, שבדיוק כמו באקולוגיה, אין כמו הדגמה מוחשית כדי להנחיל ידע, והיישום בחיים עולה על כל תיאוריה - כשאנחנו מתרגלים לראות דבר כחלק מהמציאות שלנו, הוא הופך לכזה. כפי שהסברתי כאן, שפה היא מעין שמורת-תרבות (מבלי לפסול את אפשרות התפתחותה ומבלי להיכנס כרגע לדיון הזה...).

כעת מה יוצא? שהטכנולוגיה, האמורה להרחיב את אפשרויותינו, מצמצמת אותן ודוחקת אותנו לרידוד ודלדול תרבותיים. מה שאינו תואם את הטכנולוגיה, אינו "נחוץ", והרי זה העולם הישן: מה שאינו "כלכלי", אינו נחוץ.

לעתים, החשש הוא לא רק מהגייה שגויה, אלא מאי-הבנה של ממש עקב העובדה, שמלים בעלות משמעויות שונות עשויות להיכתב באופן זהה.

תואיל נא הטכנולוגיה ותתאים את עצמה לצרכים שלנו. אם יש באפשרותך, אנא בדוק, אם אפשר להוריד גופנים עם ניקוד. אם יהיה מידע כזה, אשמח להפיץ אותו לכלל המנויים.

לעצם העניין וכדי שלא להישאר בינתיים עם הצדק ובלי קוראים... אשקול את האפשרויות. האפשרות, העולה בדעתי כרגע, ליצור גרסה מנוקדת וגרסה בלתי-מנוקדת, לניידות ידידותית.

בניידות ובידידות,

אלון

אומנות או נמות

אינני זוכר כרגע היכן בדיוק ראיתי זאת. מישהו כתב, שהמחאה עוברת מהשלב של דיבור על "מה" לדיבור על "איך".

מגמה מבורכת זוֹ תוארה גם ע"י אהרֹן פורת במאמרו הדו-פרקי בכותרת "האחות הנשכחת של תנועת המחאה". כפי שכתבתי שם בִתגובה, אופן התנהלות מקיים של המחאה עשוי לחזק משמעותית את מסריה. הוספתי, שיש אנשים, הבוחרים לעסוק יותר ב"מה", וכאלה, המקבלים על עצמם את העיסוק ב"איך".

האקולוגיה מתמקדת בשורש (בלטינית radix, וּמכאן "ראדיקלי") של פעולות היומיום, היוצרות בסיס טוב לכל "מה", שנבחר לעסוק בו (כל-עוד אינו מנוגד מיסודו לאורח החיים האקולוגי, כמובן). אנחנו מתעכבים על האופן, שבו אנחנו מבצעים כל פעולה, ולו גם השולית ביותר לִכאורה, ולא מדלגים אל "השורה התחתונה".

מֵהבחינה הזוֹ יש כאן הקבלה לאומנות.

וגם מבחינה נוספת: אמנם יש קווים מנחים בסיסיים, התקפים ברוב המקרים, אך כל מקרה הוא ייחודי.

כשמנסים להגיע לִמכנה משותף רחב, כגון חוקי מדינה, יש צורך ליצור אחידות, אך כשעובדים בקטן, כפי שאנחנו מעדיפים, מקבלים תוצאה, המבוססת על אותנטיות ועל חיבור לעצמנו, שאינה מיועדת לשכפול מדויק. ניתן ורצוי, כמובן, לקבל ממנהּ השראה, וְלקחת ממנהּ מה שמתאים.

שוחרי האקולוגיה המובהקים לא ייבהלו מכך, אך מה על שאר האנשים? אנו נוטים להניח, שעולם האומנות, שבו (כמעט) הכול מותר, ושבו אנשים מחפשים את היוצא-דופן, תיתכן פתיחות וקבלה של רעיונות חריגים וראדיקליים. שם דווקא החד-פַעֲמי רצוי ...

אולי לכן יבואו לעץבעיר ביומיום המתעניינים באקולוגיה, ואילו במסגרת "בתים מבִפנים" יבוא קהל רחב בהרבה, המוצא בכך עניין אומנותי. '"This is art"' יגידו... הנחה זוֹ עומדת גם בִבסיס אפס, בית, הנבנֶה כמיצג אומנותי. אתר האינטרנט של המיזם הוא מעין מחזה תיאטרון עם שורה של דמויות, המייצגות רעיונות מופשטים או מוחשיים יותר, ואחת מהן היא זוֹ של המשורר.

כל נפשותינו, חברים
צרורות כאן ועכשיו
צרודות ברוח המצב
מכחכחות, רוצות לפרוץ
לשאוג ונחנקות
רק גרון אחד
נותר צלול
פֶה אחד אינו נעול
כל המטען דרכם עובר
הבו תודה למשורר

אלון

קיימות או נמות?

קיימות או נמות? אילו דובר רק על שאלה של חיים או מוות, אולי היה העניין מורכב פחות, מעניין פחות וקל יותר לפתְרון, כי האנושות הייתה מתייחסת אליו כמו אל נושא הביטחון.

מבחינתנו, אנשי עץבעיר, אנשי פרמקלצ'ר וכל העוסקים בקיימות, מדובר, לא פחות מכך, באיכות החיים, במובן הרחב ביותר של המונח, ולא רק שלנו, אלא של כל יצור חי.

בין קוטב ההישרדות לקוטב השמירה על הנוף היפה קיימת סקאלה שלמה של מקום לִדאגה ושל סוגיות, החובקות את כל תחומי החיים.

דֹב-דֻבּים, משאב-משאבּים

בפתח זמן הכבוד למשאבים הזדמנות לתת כבוד למילים וּלתקן שגיאה נפוצה:
אין בעברית דגש חזק בסוף מלה. לכן במלה "משאב" ביחיד ה-ב' רפויה.
רק בצורת הרבים מופיע הדגש ב-ב', והוגים "משאבּים".

קל לזכור זאת לפי מקרה דומה, שבו איש אינו שוגה: דֹּב-דֻּבִּים.

שננו לעצמכם: דֹב-דֻבּים, משאב-משאבּים.

אלון

עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196