לתרום לעץ כאן

Missing Header Image for

נושאים בענף

בר/בת/בני/בנות-קיָמא

בר-מצווה
בת-מצווה
בני-מצווה
בנות-מצווה

וּבדומה:

בר-קיָמא
בת-קיָמא
בני-קיָמא
בנות-קיָמא

בית

אני משתדל להפוך כל מקום, שאני נמצא בו זמן משמעותי לבית, לטפח אותו וּלהרגיש בו כמו בבית.

הבית הרשמי שלי מאבד מֵחשיבותו, כשאני משתמש בו בעיקר ללינה, ואילו המקומות, שאני מבלה בהם את רוב שעות היום או מבקר בהם דרך-קבע, הם בתים לא פחות ממנוּ.

זה כולל גם את המקומות, שאני עובר בהם בדרכי, כך שאני מרגיש בבית גם בחוץ.

כך בעצם הופך כל מקום והעולם כולו לבית, כפי שרומזת המלה אקולוגיה, שפירושהּ המלולי חקר הבית, כשהכוונה לבית, החל ממעגל 0 של הפרמקלצ'ר -- הבית במובנו הרגיל -- ועד לעולם כבית.

אם נראה את העולם כבית, נדאג לו לא פחות מאשר לביתנו.

הגישה המשלימה היא הפיכת הבית לעולם, ואת זאת עושה, להתרשמותי, עץבעיר ע"י פתיחת הבית לַקהילה וּלְמגוון של התרחשויות.

ונעבור לתוכנית האומנותית.

אלון

לשם-מה ניקוד?

בעקבות הגיליון הקודם של "שבועיים בערוגה ובעיר", כתב אליי חבר של העץ כך:

"היי, אשמח אם תשקלו להפסיק לנקד את המשפטים במיילים. זה לא ממש נחוץ וגם הופך לפעמים את הכתב בשימוש בנייד... :-( "

אני מביא כאן את תשובתי לו (וכאן לא ניקדתי) ומשאיר את ההרחבה בנושא להזדמנות אחרת:

אני מוכרח לומר, שכ"מפגר" מבחירה ברמת השימוש שלי בניידים, לא הבאתי בחשבון את הבעיה הזו.

לגבי "נחיצות" הניקוד: אני נוהג לנקד, בכל כתיבתי, מלים, שאני מניח, שייהגו לא נכון ע"י הקוראים. זו דרך טכנית, המחליפה את ההמחשה הצלילית, שאני מקפיד עליה בדיבור. אני מאמין, שבדיוק כמו באקולוגיה, אין כמו הדגמה מוחשית כדי להנחיל ידע, והיישום בחיים עולה על כל תיאוריה - כשאנחנו מתרגלים לראות דבר כחלק מהמציאות שלנו, הוא הופך לכזה. כפי שהסברתי כאן, שפה היא מעין שמורת-תרבות (מבלי לפסול את אפשרות התפתחותה ומבלי להיכנס כרגע לדיון הזה...).

כעת מה יוצא? שהטכנולוגיה, האמורה להרחיב את אפשרויותינו, מצמצמת אותן ודוחקת אותנו לרידוד ודלדול תרבותיים. מה שאינו תואם את הטכנולוגיה, אינו "נחוץ", והרי זה העולם הישן: מה שאינו "כלכלי", אינו נחוץ.

לעתים, החשש הוא לא רק מהגייה שגויה, אלא מאי-הבנה של ממש עקב העובדה, שמלים בעלות משמעויות שונות עשויות להיכתב באופן זהה.

תואיל נא הטכנולוגיה ותתאים את עצמה לצרכים שלנו. אם יש באפשרותך, אנא בדוק, אם אפשר להוריד גופנים עם ניקוד. אם יהיה מידע כזה, אשמח להפיץ אותו לכלל המנויים.

לעצם העניין וכדי שלא להישאר בינתיים עם הצדק ובלי קוראים... אשקול את האפשרויות. האפשרות, העולה בדעתי כרגע, ליצור גרסה מנוקדת וגרסה בלתי-מנוקדת, לניידות ידידותית.

בניידות ובידידות,

אלון

אומנות או נמות

אינני זוכר כרגע היכן בדיוק ראיתי זאת. מישהו כתב, שהמחאה עוברת מהשלב של דיבור על "מה" לדיבור על "איך".

מגמה מבורכת זוֹ תוארה גם ע"י אהרֹן פורת במאמרו הדו-פרקי בכותרת "האחות הנשכחת של תנועת המחאה". כפי שכתבתי שם בִתגובה, אופן התנהלות מקיים של המחאה עשוי לחזק משמעותית את מסריה. הוספתי, שיש אנשים, הבוחרים לעסוק יותר ב"מה", וכאלה, המקבלים על עצמם את העיסוק ב"איך".

האקולוגיה מתמקדת בשורש (בלטינית radix, וּמכאן "ראדיקלי") של פעולות היומיום, היוצרות בסיס טוב לכל "מה", שנבחר לעסוק בו (כל-עוד אינו מנוגד מיסודו לאורח החיים האקולוגי, כמובן). אנחנו מתעכבים על האופן, שבו אנחנו מבצעים כל פעולה, ולו גם השולית ביותר לִכאורה, ולא מדלגים אל "השורה התחתונה".

מֵהבחינה הזוֹ יש כאן הקבלה לאומנות.

וגם מבחינה נוספת: אמנם יש קווים מנחים בסיסיים, התקפים ברוב המקרים, אך כל מקרה הוא ייחודי.

כשמנסים להגיע לִמכנה משותף רחב, כגון חוקי מדינה, יש צורך ליצור אחידות, אך כשעובדים בקטן, כפי שאנחנו מעדיפים, מקבלים תוצאה, המבוססת על אותנטיות ועל חיבור לעצמנו, שאינה מיועדת לשכפול מדויק. ניתן ורצוי, כמובן, לקבל ממנהּ השראה, וְלקחת ממנהּ מה שמתאים.

שוחרי האקולוגיה המובהקים לא ייבהלו מכך, אך מה על שאר האנשים? אנו נוטים להניח, שעולם האומנות, שבו (כמעט) הכול מותר, ושבו אנשים מחפשים את היוצא-דופן, תיתכן פתיחות וקבלה של רעיונות חריגים וראדיקליים. שם דווקא החד-פַעֲמי רצוי ...

אולי לכן יבואו לעץבעיר ביומיום המתעניינים באקולוגיה, ואילו במסגרת "בתים מבִפנים" יבוא קהל רחב בהרבה, המוצא בכך עניין אומנותי. '"This is art"' יגידו... הנחה זוֹ עומדת גם בִבסיס אפס, בית, הנבנֶה כמיצג אומנותי. אתר האינטרנט של המיזם הוא מעין מחזה תיאטרון עם שורה של דמויות, המייצגות רעיונות מופשטים או מוחשיים יותר, ואחת מהן היא זוֹ של המשורר.

כל נפשותינו, חברים
צרורות כאן ועכשיו
צרודות ברוח המצב
מכחכחות, רוצות לפרוץ
לשאוג ונחנקות
רק גרון אחד
נותר צלול
פֶה אחד אינו נעול
כל המטען דרכם עובר
הבו תודה למשורר

אלון

קיימות או נמות?

קיימות או נמות? אילו דובר רק על שאלה של חיים או מוות, אולי היה העניין מורכב פחות, מעניין פחות וקל יותר לפתְרון, כי האנושות הייתה מתייחסת אליו כמו אל נושא הביטחון.

מבחינתנו, אנשי עץבעיר, אנשי פרמקלצ'ר וכל העוסקים בקיימות, מדובר, לא פחות מכך, באיכות החיים, במובן הרחב ביותר של המונח, ולא רק שלנו, אלא של כל יצור חי.

בין קוטב ההישרדות לקוטב השמירה על הנוף היפה קיימת סקאלה שלמה של מקום לִדאגה ושל סוגיות, החובקות את כל תחומי החיים.

דֹב-דֻבּים, משאב-משאבּים

בפתח זמן הכבוד למשאבים הזדמנות לתת כבוד למילים וּלתקן שגיאה נפוצה:
אין בעברית דגש חזק בסוף מלה. לכן במלה "משאב" ביחיד ה-ב' רפויה.
רק בצורת הרבים מופיע הדגש ב-ב', והוגים "משאבּים".

קל לזכור זאת לפי מקרה דומה, שבו איש אינו שוגה: דֹּב-דֻּבִּים.

שננו לעצמכם: דֹב-דֻבּים, משאב-משאבּים.

אלון

כן!

המילה הזו, כן. איזו מילה יפה.

"אתה אוהב אותי?"
"אני מוכשרת?"
"אני בסדר?"
"רוצה ללכת לים?"
כולנו רוצים לשמוע: "כן!"

לפני 20 שנה בערך שמעתי את יואב קוטנר מספר ברדיו איך ג'ון ויוקו ניפגשו בגלרייה בלונדון. אחת העבודות היתה סולם, שמי שטיפס עליו הגיע לזכוכית מגדלת שבעזרתה אפשר היה לראות את המילה "YES" מצויירת בעדינות על התקרה. ג'ון טיפס, החזיק בזכוכית המגדלת והתאהב מיד.

גם אני. ברגע שהיה לי מחשב, שמתי מסמך טקסט ריק, בדיוק במרכז הדסקטופ, שכל תפקידו היה להציג את הכותרת שלו: "YES!". זו הייתה המחווה הקטנה שלי ליוקו ודרך מצויינת להזכיר לעצמי את הכיוון. המחשבים התחלפו, מסמך הכן נישאר.

למראה מחאת האוהלים, שוב צפה ועלתה המילה הזו. שאלנו, "מה כן?", ידענו שיש לנו תשובות מגוונות ורצינו לשתף בהם, אז חשבנו להקים את אוהל הכן ואפילו כתבנו מניפסט. בינתיים האוהל מחפש את עצמו, אבל השם שלו כן הידהד וממשיך להתגלגל.

יש כל כך הרבה "לא" במערכת.

בואו נמקד את האנרגיות שלנו ואת השיחה שלנו במה ש"כן".

שימו לב לעמוד "מה עושים" באתר "מתדלקים במידע".

תודה

תמי

תחבורה חברותית

זמן ניידות ידידותית מביא אותי לחשוב על כוחהּ של הרגל וגם על כוחהּ של הלשון העברית: שורש בן שלוש מחבר בין מלים בעלות משמעויות שונות. שונות אך קשורות. פתאום שמנו לב לקשר בין תחבורה לחברה. פשוט גלגלנו את המלים האלה הרבה לכבוד זמן ניידות ידידותית.

לִכאורה, מובן מאליו: תחבורה מחברת בין אנשים, היא מאפשרת להם להיפגש. כן, בִקצה הדרך. וּמה קורה בדרך?עד כמה התחבורה שלנו חברותית?חברתית? כשנקודת המוצא וּנקודת העד ידועות, מה שביניהן מלא בהזדמנויות למפגשים אקראיים, וּמהו טעם החיים, אם לא ההפתעות?

על "שוטטות כאנטי-תיזה לתרבות הצריכה" הִמליצה כבר ארנה קזין, וַאֲני הִמלצתי עליה... נסיעה באוטובוס, למשל, אפשר לראות כַחֲוויה אנושית חברתית ואנתרופולוגית - זמן לקרוא, לכרסם תפוח וּלהקשיב למוזיקה, להביט בנוף שבחוץ וּבָזה האנושי שבפנים ואף לצלם, לסמוך על הנהג ולחלום. בִרכיבה על אופָניים וַהֲליכה ברגל יש עוד פחות מחיצות בינינו לבין האנשים שסביבנו.

גם בלעז, מלים דומות מחברות בין משמעויות קרובות, אבל ביותר אותיות, בד"כ... transportation וּ-transition, למשל. המעבר הוא לאו-דווקא במרחב הממשי, אלא ממצב למצב, משינוי הרגלים ברמה האישית ועד לשינוי ברמת הקהילה והחברה, שאז אפשר לדבר על מעבר מהעולם של היום לעולם של מחר.

בדרך הרוחנית חשובה הדרך, בדרך-כלל, יותר מאשר ההגעה. בשינוי הרגלים הדבר דומה: לעולם איננוּ מַגּיעים אל השלמות ולכן גם לא לסוף הדרך. אף-פעם איננוּ מאבדים את קסם הגילוי של הצעד הבא.

אלון

המלה הזאת, "קהילה"

המלה "קהילה" מתחרה כבר במלה ההיא, "אקולוגיה". נדמה, שיש אינפלציה בשימוש, אך אני מאמין, שזה מלמד על צורך ועניין אמתיים, שגוברים והולכים.

הרושם הוא, שאנשים שונים מתכוונים לִדברים שונים במלה זוֹ. לִפעמים מתכוונים ל"אנשים ההם, הזקוקים לעזרה", וּבגרסה החיובית יותר, האנשים, תושבי הסביבה, שמחוץ לממסד, המתייחס אֲליהם כאל "הקהילה". בימים עברו שימשה המלה בעיקר בהקשרים הלאומי והדתי. בהדרגה אומצה המלה בהקשר של חֲברות מבודדות, החיות ביישובים משלהן. רק בשנים האחרונות התרחב השימוש במלה זוֹ לתיאור קבוצות של אנשים, החולקים אלה עם אלה דברים משמעותיים - מגורים, טיפוח גינה קהילתית, לימוד רוחני וָעוד.

אז מהי קהילה בשבילי?

אלון

עברי, עשה קומפוסט

הוועדה למונחי איכות הסביבה של האקדמיה ללשון העברית פרסמה קול קורא להצעת מלה עברית לקומפוסט, קומפוסטר וקומפוסטציה ואף הִצּיעה הצעות משלה. בהמשך פורסמו תגובות והצעות, שהתקבלו מהציבור, והן מדהימות בשִפען ורבות מהן, גם בעמקותן. עולה מהן עניין רב הן בקומפוסט והן בעברית.

בד"כ אני קנאי לשימוש במלים עבריות. עם המלה קומפוסט, הקומפקטית יחסית, אני חי בשלום, ועם זאת, לו חיינו בשלום עם מלים לועזיות רבות, לא הייתה שפתנו מתפתחת באופן עצמאי. כמו-כן, האקדמיה תבחר מלה בסופו-של-דבר, אז מוטב, שננצל את ההזדמנות להשפיע על הבחירה.

אביא כאן את עיקרי הדיון, שהתפתח באמצעות הדואל, וַאֲני מזמין אתכם להגיב כאן וּלהציע משלכם.

להחליף את המילה "תחליף" לאלתר!

ברגע שהפסקתי לצרוך מוצרי חלב המקרר התמלא ב"תחליפי" חלב, מבוססי סויה בעיקר, להרבה שנים. כשגיליתי את הטבעונאות, התחילו להיכנס לתפריט היומי שלי יותר ויותר ירקות ופירות, בצורתם השלמה, או כמיצים, שייקים מפירות ועלים, ממרחים, וכמובן חלב השקדים ויוגורט הקשיו, ואז, מעשה פלאים, כל התחליפים הללו החלו להיעלם להם, על אריזותיהם, מן המקרר. מזל, כי התפנה לי מקום ליותר ירקות, וגם נחסך כסף רב שכמובן מושקע היום במזונות טריים, בסיסיים, אורגניים.

זה לא היה בעקבות איזשהו איסור קמאי שהיטלתי על עצמי, אלא פשוט כי כל המטעמים הטבעוניים הללו היו לי טעימים וכייפיים. יום אחד הסתכלתי על 6 ביצים מיותמות על דלת המקרר והבנתי שכבר חודש לא התחשק לי ביצה. אז אמרתי שלום לביצים. וחברים, מדובר על ילדה שהייתה אוכלת שתי ביצים כל בוקר, כל יום, עד גיל 21 ואז עשתה טובה שירדה לביצה אחת ביום. הפרידה לא הייתה טריוויאלית, ובכל זאת הייתה טבעית לגמרי.

אבל יש מי שמתעקש להתייחס לאוכל שאני אוכלת כאיזשהו מרוץ נואש אחרי הידמות לאיזשהו משהו אמיתי שאסרתי על עצמי. הם שואלים: “אז מה התחליף שלך לחלב?" ובעיניהם לא קשה לזהות שביב של רחמים. “מה התחליף שלך לבשר?” או כמו בכתבה הזו בעכבר העיר. כמה שניסיתי להסביר ליואב שאין מדובר בתחליפים, הוא פשוט לא הבין, וכתב: "מאכלים טבעונאיים שמידמים למאכלים שרובנו רגילים לצרוך" נו, באמת! למה "מידמים", למה לא "גרסאות משופרות של דברים שרגילים לצרוך"??

אנחנו לא באים מאיסורים. אנחנו מוותרים ויתור כייפי על דברים שעושים לנו לא טוב ומתחברים לדברים פשוטים יותר, בסיסיים, מהם אנחנו יוצרים גם דברים מורכבים, אם מתחשק, (לי במיוחד מתחשק להכין דברים מורכבים לאורחים שבאים, למשל להפסקת צהריים), וקוראים להם בשמות שכולם מכירים. למה? כי המילים הללו כבר קיימות אז למה לזרוק אותן? וגם כדי להעביר מסר פשוט. שחלב לא חייב להיות לא בריא, קציצה לא חייבת להיות מטוגנת, ולחם יכול להיות מורכב מכל מיני דברים ולא רק מקמח חיטה, במילים אחרות, יש בעולם הזה מזון נטול רגשי אשמה! אגב, "לחם" בערבית, פירושו בשר, כלומר, המלה לבשה בכל חברה את המשמעות של המזון העיקרי, ואין סיבה, שלא תקבל גם אצלנו משמעות חדשה.

בתמונת העתיד שלי, הילדים אומרים: “מה? באמת פעם אנשים שתו חלב של פרות? אנחנו לא מאמינים!!! למה הם לא שתו חלב כוסמין?”

חלב שקדים הוא חלב. וקציצות אגוזים הן קציצות. למה להמציא מילה חדשה? אפשר לחשוב שיש רק סוג אחד של קציצה בעולם. כבר מזמן קציצות ירק צמחוניות קיבלו אישור להיקרא "קציצות", ואפילו יש האופים אותן (ולא מטגנים) ועדיין מרשים לעצמם לקרוא להם "קציצות". אז טבעונאים מייבשים אותן בשמש או בתנור הייבוש. כך הקציצה משמרת יותר מערכיה התזונתיים, היא יותר מחוברת למקור כי היא נוצרה מחומרי גלם בסיסיים כאן במיטפח, והיא טעיממממה. מה בדיוק הופך אותה ל"תחליף"? מה היא בדיוק מחליפה? אולי את הקציצות ה"אמיתיות" של מקדונלדס?

נו, באמת.

תודה לאופק על הטבעונאות

אופק יקירנו לא המציא את הטבעונאות, אבל הוא בהחלט המציא את המילה העברית הגאונית הזו שאימצנו באהבה. המלה מורכבת מ"טבעוני" ו"נא", וכך מוגדר באתר "טבעונאות" אשר הקים: טבעונאות היא תזונה מן הצומח (ללא בשר, ביצים, חלב ודבש) המתבססת על מזון נא/חי (Raw Food) - מזון שלא בושל, טוגן או עבר עיבוד כלשהו.
בישול הופך כ-50% מהחלבון בתוך המזון לבלתי שימושי והורס 60% עד 70% מהויטמינים, את רוב האנזימים ואת רוב הפיטוכימיקלים.
תזונה טבעונאית בנויה על פירות ועלים ירוקים (בעיקר), ירקות, גרעינים, אגוזים ונבטי קטניות. התזונה, אשר מומלץ שתהיה כמה שיותר אורגנית, לא כוללת מזונות שגוף האדם מתקשה לעכל (מוצרים מן החי, קטניות, דגנים) וכתוצאה מכך - מאבד אנרגיה ומתעייף.
ידוע שתזונה טבעונית נכונה בריאה בהרבה מתזונה הכוללת מוצרים מן החי. חקירה עמוקה יותר של הדברים, מגלה שטבעונאות היא כנראה התזונה הבריאה ביותר עבור בני-אדם.

יש כמובן מי שיחלוק על ההגדרה חסרת הספק הזו. כאן בעץ מסתובבים כל מיני אנשים עם כל מיני העדפות ותפריטי תזונה. כולם ללא יוצא מן הכלל מוצאים את עצמם, מוקדם או מאוחר, שואלים שאלות לגבי התפריט שלהם, מפתחים נטייה להעדיף מזונות טבעיים ומוכרים על פני מזונות מעובדים, ובאופן כללי עושים את החיבורים בין התזונה שלנו לסביבה שלנו.

מעניין, שלכאורה, המלה "צמחונות" מתארת תזונה על טָהֳרת המזון מן הצומח, אך כיום היא מקובלת לתיאור תזונה חפּה מבשר, העשויה לכלול חלב, ביצים וּדבש. מאחורי המלים "טבעונות" ו"טבעונאות" מסתתרת אולי התפיסה, שתזונה על טָהֳרת הצומח היא הטבעית לנו ביותר, כאמור. מעניין גם, שלמרות הדמיון הרב בין המלים, כל אחת קיבלה את משמעותה בקרב הדוברים באופן מובהק.

עצמעִם

חברותיי וַחֲבריי לגינה הקהילתית במעוז אביב מגלים בזה אחר זה את הטחינה, שאנו מוכרים, וּמבקשים, שאביא להם. מה שהחל כצנצנת אחת לכמה שבועות, הפך בהדרגה למספר צנצנות בשבוע. רק אחת החברות, הצורכת עם בני ביתה הרבה טחינה, קיבלה ממני את פְרָטי המפעל והִזמינה לעצמה דלי. האחרות העדיפו לנסות תחילה. אמרה לי תמי: עשית להן היכרות עם עץבעיר ועם הטחינה, עכשיו, במקום שנטרח למלא צנצנות וּלהוביל אותן עד מעוז אביב, תן להן את המידע, ושתזמנה לעצמן דלי ותחלוקנה בו. עשה, שתהיינה עצמאיות, בדיוק כפי שאני מלמדת בקורס הפרמקלצ'ר!

ואז התחלנו לשבור את הראש, איך לתרגם לעברית co-dependence וְ-inter -dependence או שמא inter-independence. חשבתי, הרהרתי וקראתי: "עצמעִם!"

נותר רק להתמודד עם הטיית המלה החדשה. האם "עצמעם" לְשון יחיד או רבים? מבחינת המשמעות המלה מתייחסת לרבים, שכל אחד מהם הוא עצמאי, כשהוא עם האחרים, הודות למארג של כולם (והתחילית -co, משמעותה "עִם"). מסקנה: הצורה "עצמעים" תשמש לריבוי, כפי שהיא נשמעת לנו באופן טבעי, ועל-כן תיכתב ב-י', וּביחיד נשתמש ב"עצמעי". אם ניזכר, ש"מע" בערְבית, פירושו עִם, הרי שהמשמעות נשמרת גם בלי המ"ם הסופית: עצמ + מע = עצמעי. בִנקבה, כמובן, "עצמעית", "עצמעיות".

לחיות עִם, להרגיש עִם...

אלון

הטור הראשון נףתח בפ"א סופית

איזה תאריך מושלם לִפתיחת הֶענף הזה*: מאה להולדתו של נתן אלתרמן! אז הנה מַעֲשֶׂה בְּפֵ"א סוֹפִית מפרי עטו, אך קודם אגיד, כִבדרך אגב, ששפה היא יצירה ייחודית, ולכן כמוה כִשמורת טבע, כַטבע ניתן לזהמה, לדלדל את המגוון שלה ואף להשמידה - בכל יום נכחדות שפות מעל פני האדמה, נעלמות לעד ואין לַהֲשיבן, בדיוק כמו שמורות טבע. הנה עוד דוגמה.

עכשיו ודאי לא ייקשה עליכם להבין את מוסר ההשכל מהסיפור שלהלן ואת הקשריו האקולוגיים.

אלון

* יש עלה אחד ישן מוקדם יותר, שפורסם בענף אחר והועבר לכאן.

המילה הזאת, "אקולוגיה"

אני חייבת לענות על השאלה הזו משום ש"אקולוגיה" הפכה למילה כמעט יותר מדי מדוברת, יותר מדי משומשת, ועדיין אני לא מוצאת לה תחליף הולם וממשיכה להשתמש בה בערך כל פעם שאני רוצה להגדיר משהו כ"מתחשב בסביבה". הפכנו אותה למילת-כול המביעה בריאות, הרמוניה, איזון, וכל מיני דברים טובים אחרים. יש המתנגדים לשימוש הרחב במילה. הם טוענים שמדובר במילה ניטראלית למדי המתארת תחום מחקר.

המשמעות המילולית של המילה היא: "חקר הבית", והכוונה היא לבית גידול מן הסתם. ההגדרה של אקולגיה כתחום מחקר היא רחבה מעט יותר: "חקר יחסי הגומלין בין האורגניזמים השונים לבין סביבתם והשפעותיהם של יחסי גומלין אלה על מגוון המינים ותפוצתם, ועל הסביבה עצמה". "מעט יותר"?? הלא מדובר כאן בחקר כל העולם וסביבתו!

מכאן יוצא שאכן אקולוגיה חובקת כול וכוללת הכול ולא ייפלא הדבר שניתן להשתמש במילה בהקשרים שונים ומגוונים.

בעץבעיר אנו רוצים לשרטט את מגוון הדרכים שהובילו אותנו להיות יותר שמחים, יותר בריאים, ולחיות בהשלמה עם העולם ועם תחושה שאנחנו חלקים מועילים במערכת שלמה ומאוזנת.

אז נכון, המערכת כרגע מאוד לא מאוזנת, וזו בדיוק הנקודה. כשאנחנו מאמצים הרגלים מתחשבים בסביבה אנחנו לא רק מתחשבים בה, אנו יוצרים אותה. למשל אם נאכל פחות בשר, נתרום קודם כל לגופנו, אבל גם נתחשב בסביבה משום שאם נגדל פחות פרות יהיה לה יותר קל, אבל כמובן שברגע שזה יקרה אז גם יצרנו סביבה חדשה - כזו שיש בה פחות פרות, ולכן פחות זיהום ופליטה מופחתת של גאז המתאן.

אבל כאן בעץבעיר אנחנו ממש אוהבים להתמקד בדבר הראשון - בריאותנו שלנו. והמילה אקולוגיה נכנסת שוב ושוב כדי לציין שצעד מסויים, הרגל מסויים או חשיבה מסוימת הם בכל זאת בעלי השפעה רחבה הרבה יותר מעבר לגופנו.

עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196