לתרום לעץ כאן
אקולוגיה של מילים ואפונים מהגינה הקהילתית
  ‎ דף בית > אקולוגיה לשונית
indicator < ניסן
א
ב
ג
ד
ה
ו
ש
כח
כט
הירח   הלילה

כן!

המילה הזו, כן. איזו מילה יפה.

"אתה אוהב אותי?"
"אני מוכשרת?"
"אני בסדר?"
"רוצה ללכת לים?"
כולנו רוצים לשמוע: "כן!"

לפני 20 שנה בערך שמעתי את יואב קוטנר מספר ברדיו איך ג'ון ויוקו ניפגשו בגלרייה בלונדון. אחת העבודות היתה סולם, שמי שטיפס עליו הגיע לזכוכית מגדלת שבעזרתה אפשר היה לראות את המילה "YES" מצויירת בעדינות על התקרה. ג'ון טיפס, החזיק בזכוכית המגדלת והתאהב מיד.

גם אני. ברגע שהיה לי מחשב, שמתי מסמך טקסט ריק, בדיוק במרכז הדסקטופ, שכל תפקידו היה להציג את הכותרת שלו: "YES!". זו הייתה המחווה הקטנה שלי ליוקו ודרך מצויינת להזכיר לעצמי את הכיוון. המחשבים התחלפו, מסמך הכן נישאר.

למראה מחאת האוהלים, שוב צפה ועלתה המילה הזו. שאלנו, "מה כן?", ידענו שיש לנו תשובות מגוונות ורצינו לשתף בהם, אז חשבנו להקים את אוהל הכן ואפילו כתבנו מניפסט. בינתיים האוהל מחפש את עצמו, אבל השם שלו כן הידהד וממשיך להתגלגל.

יש כל כך הרבה "לא" במערכת.

בואו נמקד את האנרגיות שלנו ואת השיחה שלנו במה ש"כן".

שימו לב לעמוד "מה עושים" באתר "מתדלקים במידע".

תודה

תמי

תחבורה חברותית

זמן ניידות ידידותית מביא אותי לחשוב על כוחהּ של הרגל וגם על כוחהּ של הלשון העברית: שורש בן שלוש מחבר בין מלים בעלות משמעויות שונות. שונות אך קשורות. פתאום שמנו לב לקשר בין תחבורה לחברה. פשוט גלגלנו את המלים האלה הרבה לכבוד זמן ניידות ידידותית.

לִכאורה, מובן מאליו: תחבורה מחברת בין אנשים, היא מאפשרת להם להיפגש. כן, בִקצה הדרך. וּמה קורה בדרך?עד כמה התחבורה שלנו חברותית?חברתית? כשנקודת המוצא וּנקודת העד ידועות, מה שביניהן מלא בהזדמנויות למפגשים אקראיים, וּמהו טעם החיים, אם לא ההפתעות?

על "שוטטות כאנטי-תיזה לתרבות הצריכה" הִמליצה כבר ארנה קזין, וַאֲני הִמלצתי עליה... נסיעה באוטובוס, למשל, אפשר לראות כַחֲוויה אנושית חברתית ואנתרופולוגית - זמן לקרוא, לכרסם תפוח וּלהקשיב למוזיקה, להביט בנוף שבחוץ וּבָזה האנושי שבפנים ואף לצלם, לסמוך על הנהג ולחלום. בִרכיבה על אופָניים וַהֲליכה ברגל יש עוד פחות מחיצות בינינו לבין האנשים שסביבנו.

גם בלעז, מלים דומות מחברות בין משמעויות קרובות, אבל ביותר אותיות, בד"כ... transportation וּ-transition, למשל. המעבר הוא לאו-דווקא במרחב הממשי, אלא ממצב למצב, משינוי הרגלים ברמה האישית ועד לשינוי ברמת הקהילה והחברה, שאז אפשר לדבר על מעבר מהעולם של היום לעולם של מחר.

בדרך הרוחנית חשובה הדרך, בדרך-כלל, יותר מאשר ההגעה. בשינוי הרגלים הדבר דומה: לעולם איננוּ מַגּיעים אל השלמות ולכן גם לא לסוף הדרך. אף-פעם איננוּ מאבדים את קסם הגילוי של הצעד הבא.

אלון

המלה הזאת, "קהילה"

המלה "קהילה" מתחרה כבר במלה ההיא, "אקולוגיה". נדמה, שיש אינפלציה בשימוש, אך אני מאמין, שזה מלמד על צורך ועניין אמתיים, שגוברים והולכים.

הרושם הוא, שאנשים שונים מתכוונים לִדברים שונים במלה זוֹ. לִפעמים מתכוונים ל"אנשים ההם, הזקוקים לעזרה", וּבגרסה החיובית יותר, האנשים, תושבי הסביבה, שמחוץ לממסד, המתייחס אֲליהם כאל "הקהילה". בימים עברו שימשה המלה בעיקר בהקשרים הלאומי והדתי. בהדרגה אומצה המלה בהקשר של חֲברות מבודדות, החיות ביישובים משלהן. רק בשנים האחרונות התרחב השימוש במלה זוֹ לתיאור קבוצות של אנשים, החולקים אלה עם אלה דברים משמעותיים - מגורים, טיפוח גינה קהילתית, לימוד רוחני וָעוד.

אז מהי קהילה בשבילי?

אלון

עברי, עשה קומפוסט

הוועדה למונחי איכות הסביבה של האקדמיה ללשון העברית פרסמה קול קורא להצעת מלה עברית לקומפוסט, קומפוסטר וקומפוסטציה ואף הִצּיעה הצעות משלה. בהמשך פורסמו תגובות והצעות, שהתקבלו מהציבור, והן מדהימות בשִפען ורבות מהן, גם בעמקותן. עולה מהן עניין רב הן בקומפוסט והן בעברית.

בד"כ אני קנאי לשימוש במלים עבריות. עם המלה קומפוסט, הקומפקטית יחסית, אני חי בשלום, ועם זאת, לו חיינו בשלום עם מלים לועזיות רבות, לא הייתה שפתנו מתפתחת באופן עצמאי. כמו-כן, האקדמיה תבחר מלה בסופו-של-דבר, אז מוטב, שננצל את ההזדמנות להשפיע על הבחירה.

אביא כאן את עיקרי הדיון, שהתפתח באמצעות הדואל, וַאֲני מזמין אתכם להגיב כאן וּלהציע משלכם.

להחליף את המילה "תחליף" לאלתר!

ברגע שהפסקתי לצרוך מוצרי חלב המקרר התמלא ב"תחליפי" חלב, מבוססי סויה בעיקר, להרבה שנים. כשגיליתי את הטבעונאות, התחילו להיכנס לתפריט היומי שלי יותר ויותר ירקות ופירות, בצורתם השלמה, או כמיצים, שייקים מפירות ועלים, ממרחים, וכמובן חלב השקדים ויוגורט הקשיו, ואז, מעשה פלאים, כל התחליפים הללו החלו להיעלם להם, על אריזותיהם, מן המקרר. מזל, כי התפנה לי מקום ליותר ירקות, וגם נחסך כסף רב שכמובן מושקע היום במזונות טריים, בסיסיים, אורגניים.

זה לא היה בעקבות איזשהו איסור קמאי שהיטלתי על עצמי, אלא פשוט כי כל המטעמים הטבעוניים הללו היו לי טעימים וכייפיים. יום אחד הסתכלתי על 6 ביצים מיותמות על דלת המקרר והבנתי שכבר חודש לא התחשק לי ביצה. אז אמרתי שלום לביצים. וחברים, מדובר על ילדה שהייתה אוכלת שתי ביצים כל בוקר, כל יום, עד גיל 21 ואז עשתה טובה שירדה לביצה אחת ביום. הפרידה לא הייתה טריוויאלית, ובכל זאת הייתה טבעית לגמרי.

אבל יש מי שמתעקש להתייחס לאוכל שאני אוכלת כאיזשהו מרוץ נואש אחרי הידמות לאיזשהו משהו אמיתי שאסרתי על עצמי. הם שואלים: “אז מה התחליף שלך לחלב?" ובעיניהם לא קשה לזהות שביב של רחמים. “מה התחליף שלך לבשר?” או כמו בכתבה הזו בעכבר העיר. כמה שניסיתי להסביר ליואב שאין מדובר בתחליפים, הוא פשוט לא הבין, וכתב: "מאכלים טבעונאיים שמידמים למאכלים שרובנו רגילים לצרוך" נו, באמת! למה "מידמים", למה לא "גרסאות משופרות של דברים שרגילים לצרוך"??

אנחנו לא באים מאיסורים. אנחנו מוותרים ויתור כייפי על דברים שעושים לנו לא טוב ומתחברים לדברים פשוטים יותר, בסיסיים, מהם אנחנו יוצרים גם דברים מורכבים, אם מתחשק, (לי במיוחד מתחשק להכין דברים מורכבים לאורחים שבאים, למשל להפסקת צהריים), וקוראים להם בשמות שכולם מכירים. למה? כי המילים הללו כבר קיימות אז למה לזרוק אותן? וגם כדי להעביר מסר פשוט. שחלב לא חייב להיות לא בריא, קציצה לא חייבת להיות מטוגנת, ולחם יכול להיות מורכב מכל מיני דברים ולא רק מקמח חיטה, במילים אחרות, יש בעולם הזה מזון נטול רגשי אשמה! אגב, "לחם" בערבית, פירושו בשר, כלומר, המלה לבשה בכל חברה את המשמעות של המזון העיקרי, ואין סיבה, שלא תקבל גם אצלנו משמעות חדשה.

בתמונת העתיד שלי, הילדים אומרים: “מה? באמת פעם אנשים שתו חלב של פרות? אנחנו לא מאמינים!!! למה הם לא שתו חלב כוסמין?”

חלב שקדים הוא חלב. וקציצות אגוזים הן קציצות. למה להמציא מילה חדשה? אפשר לחשוב שיש רק סוג אחד של קציצה בעולם. כבר מזמן קציצות ירק צמחוניות קיבלו אישור להיקרא "קציצות", ואפילו יש האופים אותן (ולא מטגנים) ועדיין מרשים לעצמם לקרוא להם "קציצות". אז טבעונאים מייבשים אותן בשמש או בתנור הייבוש. כך הקציצה משמרת יותר מערכיה התזונתיים, היא יותר מחוברת למקור כי היא נוצרה מחומרי גלם בסיסיים כאן במיטפח, והיא טעיממממה. מה בדיוק הופך אותה ל"תחליף"? מה היא בדיוק מחליפה? אולי את הקציצות ה"אמיתיות" של מקדונלדס?

נו, באמת.

עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196