לתרום לעץ כאן
פרחים לבנים בעוד תמונה מהממת של ורד
  ‎ דף בית > ניקיון נקי
  נושא: ניקיון נקי

איך מכינים את הדאורדורנט הזה?

אחרי הכתבה בוואי נט ירוק התיבה שלי התחילה להתמלא בשאלות על הדאורדורנט אז החלטתי להעלות עלה שיסביר ובכך גם לתת במה לדיון ושיתוף שזו בעצם הכוונה של עץבעיר.

נכבד בלינק חוזר למי שלא הגיע משם: הכתבה

נתחיל בדאורדורנט ונפתח בעלים הבאים. אתם מוזמנים לשאול שאלות, אני לומד מהן.

מתכון לדאורדורנט פשוט:

1/3 סודה לשתיה

2/3 ג'ל

כמה טיפות שמן/ים אתריים

מערבבים ושומרים במיכל. נשמע פשוט מדי? לכן אני קורא לזה דאורדורנט פשוט.

ארחיב על המרכיבים:

סודה לשתיה- ניתן לקנות בכל מכולת שכונתית להתנסות ראשונית ובכמויות גדולות יותר בחנויות לאספקה למעבדות וכו' או בצורה פשוטה ואקולוגית יותר בעץבעיר באריזות משומשות.

'''ג'ל'''- זה החלק המעניין, בהתחלה השתמשתי בג'ל אלוורה שקניתי מלוי לייבל בדרך פ"ת בת"א ואחריו החלטתי לעבור לפתרון הטבעי יותר והלכתי לפגוש את ניר פנר, שמכין מוצרי קוסמטיקה טבעית בביתו הקסום ביפו, ממנו קניתי את ג'ל הבסיס שאני משתמש בו היום המבוסס על מים ארומתיים של גרניום והדס.

מאז אני משתמש בסבון הגוף, בשמפו ובמשחת השפתיים שלו וממליץ בהרבה אהבה (בדומה לצורה שהוא מכין את המוצרים שלו:)

למי שמעוניין לרכוש מהמוצרים המעולים שלו הם זמינים בחנות של עץבעיר שפתוחה בכל שישי ב10:00-14:00 או בקו-אופ האורגני בדרום ת"א, לשאלות תוכלו לשלוח לו מייל ל- nirpenner [at] gmail.com

אפשר להשתמש בהתחלה בכל ג'ל אלוורה- פשוט תנסו.

שמנים אתריים- אני משתמש בשמנים של בלה אשור שאני קונה בעץ או בשמנים שמיובאים מאנגליה שאני קונה מניר פנר, הרעיון הוא פשוט להשתמש בשמן באיכות טובה ובטח שלא בשמנים למבער.

בחודשים האחרונים אני מכין דאורדורנטים בניחוח לימון או אשכולית- מרענן.

תוספות- אפשר לערבב כמעט כל דבר, אלון לדוגמא אהב את דאורדורנט הקינמון שעשיתי, בהתחלה הייתי מוסיף מעט לימון סחוט, פעם אחת הוספתי רוזמרין וזה נתן ניחוח רענן, אין גבול ועם זאת שווה להתחיל עם הבסיס ולגדול משם.

מכלים- אני משתמש במיכלים משומשים שאני מנקה ומוריד מהם תוויות, ממליץ בחום- איה שקנתה ממני לא מזמן דאורדורנט שאלה בטלפון "אני מקווה שאתה לא משתמש במיכלים חדשים, לא הייתי רוצה לקחת ייצור מכלים חדשים על המצפון שלי" ותיארה את זה יפה.

חשוב לציין שמספיק לשים מעט סודה לשתיה על בית השחי וזה בד"כ מספיק ליום שלם.

אז למה לעשות דאורדורנט אם אפשר רק סודה לשתיה שאלת?

אני מתרץ את זה ברשימה הבאה:

1. הג'ל עושה את זה נוח יותר ליישום על הגוף, נותן אפקט מרגיע (תלוי בג'ל) ועוזר לסודה להשאר על הגוף עוד קצת

2. אנשים אוהבים ריח ולא מומלץ לערבב סודה לשתיה עם שמנים אתרים ולמרוח אז ג'ל מחבר את זה יופי

3. אנשים אוהבים לקנות דברים- בצורה הזו אני משתמש בצורת התנהגות קיימת כדי לעודד שינוי מחשבתי. בד"כ זה כדור שלג שממשיך להתגלגל ומגלים דברים מופלאים

- אני לא מתפרנס מהמוצרים האלו, זה יותר ברמת המעורבות החברתית-אקולוגית אבל אם יתפתח מזה עסק קטן לא בטוח שאעצור את זה.

נראה לי שזה מספיק לעלה הזה, נתעדכן בעלה הבא.

בהמשך אספר לכם על הניסיון שלי עם *פחות* סבון, שמפו ומשחת שיניים.. אתם עשויים לשכנע אותי לספר לכם על האתגר שלי הכולל מחסור בנייר טואלט בשירותים וטישיו לאף :)

אתם מוזמנים לשוטט באתר ולגלות מוצרים נוספים, חוויות נוספות ולשתף אותנו מה גיליתם.

אייל

‎...יש 6 תגובות

מתחיל שיחה על כמויות נדרשות

עבר הרבה זמן מאז שתמי הציע לראשונה שאכתוב על מעשיותי והחוויות שלי בתהליך

הפעם אני בקשתי ממנה וכמובן נענתה הגברת

ואתם עדים לפוסטים הראשונים

לחיי התחלות חדשות

תרשו לי להתחיל מהאמצע, זו הדרך הכי טובה לדבר לעניין לטעמי

דאורדורנטים, כמויות וחוויות

בהתחלה היה לי בראש שדאורדורנט יהיה נוח אם יהיה (או יותר נכון להגיד שחשבתי "צריך להיות") במרקם דומה לקרם,

במונחים של דאורדורנט פשוט מסודה לשתיה זה אומר יותר סודה לשתיה ופחות ג'ל.

זה גורם לזה שהדיאורדורנט היה מתקשה לרמה לא שימושית אחרי כמה זמן.

בזמן האחרון גיליתי שכדי לבטל את ריח הזיעה (הפרעה למרחב המחיה של החיידקים שיוצרים את הריח- בעלה אחר) למשך יום שלם אין צורך בכמות כזו גדולה של סודה לשתיה והתחלתי לשים יותר ג'ל ופחות סודה

כמו הרבה דברים אחרים, אני שוב ושוב מבין שאין צורך בכזו כמות של חומר כדי לקבל תוצאה אפקטיבית.

שווה בדיקה בתחומים אחרים- עד כה אני התנסיתי בזה בקשר לאוכל, סבון גוף, שמפו ומשחת שיניים- גם בנושאים אלו ארחיב בעלים עתידיים.

נתראה בעלה הבא;

בנתיים אתם מוזמנים לשתף בחוויות שלכם

אין כרגע תגובות...

הגיינה נשית, בריאות וסביבה

כשמגיעים להתייחס לנושא ההגיינה הנשית, אין להתחמק מדיון קצר על הפוליטיקה של יחסי החברה הפטריארכלית ונשים, ויחסי החברה המערבית וגוף האדם. שני אלו נושאים שמשתלבים אחד בשני, ויוצרים את התמונה המוכרת לנו היום ביחס החברה בכלל והרפואה בפרט לנשים, ואת האופן בו נשים בוחרות לאמץ או שלא לאמץ יחס זה.

השילוב בין הצורך של חברה פטריארכלית לשלוט בנשים ולהצר את צעדיהן, לבין ההתכחשות הכללית של החברה המערבית לפעולותיו השונות של גוף האדם על תוצריו, יצרו התייחסות אל המחזור הנשי כאל מטרד שצריך לסבול אותו במקרה הטוב, ולהתעלם ממנו לחלוטין במקרה הפחות טוב.

‎...יש 1 תגובות

נוזל מתפוזים לִשטיפת רצפות

החורף מוכיח, שהוא עונת ניקיון נקי וּמספק לנו גם חומרי ניקוי, למשל, קליפות תפוזים, שכדאי לבשל במים וּלהשתמש בנוזל לִשטיפת הרצפות. אז עשינו זאת, מילאנו בבקבוקים משומשים, ותוכלו למצוא אצלנו את המוצר המוגמר.

‎...יש 4 תגובות

טו טו טו

איזה כיייף היה אתמול בט"ו בעץ! לא ברור לי איך אי מצליחה להיות כל פעם מופתעת מחדש, כל פעם מוקסמת מחדש מהאנשים שמקיפים את העץ, שבאים כדי להיות ולפגוש ולחייך ולאחרונה גם לשיר ולספר סיפורים ולהקריא שירים. אין לי מילים - היה מקסים.

ואלון האחד והיחיד אפילו נותן כאן את כל תכנית הסדר הנפלא שהוא העביר, וכאן גם רשמיו ועוד תמונות.

אין כרגע תגובות...

אני מודדת

הסבירו לי. אלון הסביר, חנן הסביר. ואז הם הסבירו שוב, יותר לאט. ואז חנן הביא לי ספר שלם - 150 עמודים, אמר לי להתחיל לקרוא. התחלתי.

שום דבר לא עזר. חשמל זה לא מים. ביום שהתחלתי לחשוב על משאבים ולחפש את הדרך לכבד אותם, חשבתי קודם כל על אדמה, על קומפוסט. השלב הבא היה מים. התחלתי לאסוף אותם, לא לתת להם ללכת לאיבוד. הם כל כך יפים כשהם יוצאים מהברז!

אבל חשמל? מי רואה אותו? איך סופרים אותו? כל מי ששכל בקודקודו לדברים מעין אלה, חנן למשל, או אלון, יכול. אני לא.

עד שבא הווטומטר ושינה את חיי. מי היה מאמין שכמה ספרות בסגנון שעון דיגיטאלי קלאסי יכולות לרגש אותי עד כדי כך!

כל כך פשוט - כל מכשיר בבית במעקב, והצריכה הכוללת מגלה את עצמה במטבע שאפילו אני יכולה להבין - שקלים. כמה דקות לתוך הניסיון כבר ידעתי שהגיע הזמן להתקין מפסק חכם במקום זה הישן מחוסר המתג שאליו מחוברים המחשבים שלי והחברים שלהם. זה לא שלא חשבתי על זה קודם, אבל הידיעה שהמפסק הישן הזה עלול להיות אחראי על חלק מאותם 40 וואט מסתוריים שהבית ממשיך לצרוך אחרי שמכבים את כל צרכני החשמל שבו, היא תמריץ חסר תקדים!

זה עובד - אתם מתקינים את הדבר הזה ומיד מתחילים לחסוך בחשמל. הוא מפסיק להיות שקוף!

‎...יש 2 תגובות

חרציות זה דווקא יפה

שלשום עברתי במעבר בין הכיכר לרחוב טשרניחובסקי. לא יכולתי שלא לעצור ליד ים החרציות שפרח לו בגינה של הבית הנטוש שניצב לו נכלם בין בית ביאליק היפהפה לבין פליציה הכתומה. ככה באמצע העיר, הטבע מוצא את המקומות הפתוחים, פורץ לו במלוא הדרו ומכריז: אביב.

חרציות. כל כך פשוטות, כל כך צהובות. זכרונות עולים. סבתא שלי הייתה קוטפת חרציות ושמה בכד קטן לקישוט. הצבע החלמוני הזה היה האהוב עלי ביותר בקופסת צבעי הפנדה. תמיד היה הראשון שנגמר.

לקחתי שלוש חרציות וסידרתי בכד קטן לקישוט.

אתמול התעוררתי לקולו של החרמש המכאני. "גזם" חשבתי לעצמי, ויצאתי לחפש את הגוזמים ברינה. חסר לי גזם. מצאתי אותם מחסלים את החרציות. נתתי לזעם להיכנס ולצאת, וניגשתי אליהם עם כל האהבה שבעולם. הם הרי עושים את העבודה שלהם, ופשוט לא רואים את החרציות.

קודם כל ביקשתי שיביאו לי כמה שקי גזם. זה כבר עורר תשומת לב ועניין מהצד שלהם ותחושת קרבה מהצד שלי - אני הרי תלויה ברצונם הטוב. בהמשך, תוך שהם אוספים לי גזם חרציות לתוך שקיות של העירייה, ואני משתתפת בעבודה, או מצלמת, התפתחה שיחה על ניקיון. הם נשלחו לנקות את השטח לקראת האירוע הממלכתי שיתקיים פה בשניים באפריל.

‎...יש 6 תגובות

אני מתרגשת

קורס פרמהקלצ'ר עירוני, כאן בעץבעיר. ההרשמה מתחילה עכשיו.

לפני שלוש שנים, התקשרה אלי חברתי שלומית והציעה לי להצטרף אליה ל"סוף שבוע אורגני" בצפון. היה זה אחד המקרים הנדירים שבהם פיניתי סוף שבוע ליציאה מן העיר. זה פשוט הרגיש נכון, לא ידעתי בכלל לאן אני נוסעת.

הסתבר שנסעתי לסופשבוע של היכרות עם שיטת הפרמהקלצ'ר. דברים בראש התחברו ושלחו אותי אחורה למפגש המכונן שהיה לי בחילופי המאה עם בחורה מדהימה בשם קרוליין הוק, איתה נסעתי לברנינגמן. ממנה שמעתי לראשונה את המילה המוזרה "פרמהקלצ'ר" וגם את המילה: ססטיינאביליטי (סילחו לי אבל בחילופי המאה הייתי בארץ אחרת ודיברו שם אנגלית. לא ידעתי אז מה זה ססטיינאביליטי, לא כל שכן מהי קיימות).

בלוטם שבגליל פגשתי את אורנה וצביקה שהעבירו סוףשבוע מאלף, והכל התחבר. הספר "ניחוחות מרפא" היה שם למכירה ואני הלא קראתי אותו באדיקות. פתאום הסתבר שהמתרגמת שלו היא אשת פרמהקלצ'ר. והיה עוד ספר פרי תרגומה. זבלאנושי. קניתי אותו.

בחזרה בבית בתל אביב לא עזבתי את זבלאנושי לרגע, והתחבטתי לגבי הסיכויים שיום אחד אעשה קומפוסט. התקשרתי לטליה שניידר ונרשמתי לקורס הפרמהקלצ'ר המלא. חברתי החדשה מירה גיל, מאופק חדש נרשמה גם היא. וכך מצאתי את עצמי נוסעת עמה כל יום רביעי למשק צוף שבפרדס חנה.

כל שיעור היה יותר מדהים מקודמו. הכל התחבר, כל הדברים שהרגשתי בבטן, שראיתי בחו"ל, שידעתי שעלי לעשות, פתאום הכל התיישב במערכת שיש לה שפה, ותבניות, ושיטות שניתן לאמץ. העולם שלי התארגן מחדש, והדירה שלי התחילה להשתדרג ולהפוך לדירה מקיימת יותר ויותר.

פתאם התחברתי לאדמה. אני, הילדה העירונית שמעולם לא חיבבה שילשולים ולא התעניינה בעכבישים (להיפך!!), התחלתי לצלם מקרוב תופעות שנראו לי כמו הקסם הגדול ביותר ביקום. כלומר, ברור, הרי פתאם ראיתי את היקום: זרע של לימון שנובט, נבטים של חמניה מכוסים בקליפת הגרעין, חיטה שיבשה "מטילה" זרעים, סירפדים בתה, ועוד תגליות מדהימות

מה שהיה הכי מדהים זה לדעת שכל הדברים האלה התרחשו כל הזמן ממש מתחת לאפי, ואני כשלתי מלראותם.

אלה הם הדברים הכי אמיתיים, והם נמצאים ממש כאן, בכל פינה בבית שלנו, גם אם הוא נמצא בעיר. ונכון, יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות כדי להזמין את כל השפע המדהים הזה לדור איתנו. בשביל זה התחלתי את עץבעיר, ובשביל זה אנחנו פותחים עכשיו קורס פרמהקלצ'ר.

אני מתרגשת...

אין כרגע תגובות...

אקולוגיה שכנית

כמעט שנה מאז שעברתי לכאן והנה מיסדתי קשר שכני דומה לזה שהיה לי בדירתי הקודמת, בשדרות נורדאו. שם הייתי מכבסת אצל השכן מלמעלה, מרקו, והוא בתורו "רכב" על הרשת האלחוטית שלי. בין לבין היה גם זורק לי את הארץ של סוף השבוע בדרכו במורד המדרגות. אחרי שסיים לקרוא בו כמובן.

אז בוקר שבת אחד הוזמנתי לארוחת בוקר אצל השכנים ממול. שתיתי תה וצפיתי בהם אוכלים ביצים וגבינות וכל מיני דברים מעניינים אחרים, לקראת סוף הארוחה המכונת כביסה אשר נמצאת במטבחם נכנסה לסחיטה ופתאום שמתי לב אליה וחשבתי שהגיע הזמן להפסיק עם מנהג המכבסה.

כל מה שהייתי צריכה להגיד זה: "יו! איזה כיף לכם שיש לכם מכונת כביסה" וההזמנה לא איחרה לבוא. מאז אני מכבסת אצל השכנים ממול.

ובאמת, אנשי העיר היקרים, למה כל אחד מאיתנו מרגיש שיש לו צורך במכונות גדולות כמו מכונת כביסה או מכונית, שיהיו פרטיות משלו? זה יקר, זה תופס מקום, וכשזה מתקלקל אז צריך לטפל בזה.

התופעה היא תמוהה במיוחד אצל אנשים שמנהלים משק בית של בודד או זוג שותפים - מה הקטע? אנחנו חיים בעיר, כל כך קרובים אחד לשני ויש כל כך הרבה דברים שאנחנו יכולים להשתתף בהם. למשל מקדחה. כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, ביתי מלא בכלי עבודה, חומרי גלם, וגם סולם גבוה גבוה שמגיע עד השמיים (זה גובה התקרה בבניין שלנו), אז ברור שכל השכנים לא צריכים להחזיק כל אחד סולם ענק, או מקדחה או שק מלט. פעם בכמה חודשים, כשמתעורר הצורך, הם יודעים על איזה דלת להתדפק.

ואני בתורי נכנסת אליהם עם הכביסה שלי, ומהשבוע מקבלת גם עיתוני סוף שבוע יד שניה.

ושוב מגלה שאין בהם הרבה מה לקרוא...

בקשר לאוטו, אני מזמינה אותכם לעיין ברעיון ה"אוטובשותף" של אבי לוי (מפעולה ירוקה) ושלי. כשמשתתפים במשאבים, אם וכאשר יש תקלה אז מתחלקים בהשקעת הזמן והכסף הדרוש לטיפול.

תחשבו על כל המכונות הגדולות שבבעלותכם... כמה זמן הן יושבות להן בין שימוש לשימוש. לא חבל? : )

‎...יש 2 תגובות
עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196