לתרום לעץ כאן
אי-צריכה - איך אנחנו לאט לאט מנתקים מערכות יחסים מעייפות עם מי שמוכר לנו דברים שאנחנו לא צריכים
  ‎ דף בית > צרכנות רגועה
  נושא: צרכנות רגועה

עוגת האושר האינסופי

בואו נדמיין שקיבלנו עוגה נהדרת כשנולדנו. היא עגולה ויפה ויש בה את כל מה שאנחנו זקוקים לו על מנת להיות מאושרים. גם חומרי תזונה מעולים, גם טעמים טובים וגם יופי והרמוניה. אנו אוכלים ממנה כל צרכינו, והיא אף פעם לא נגמרת! איך זה יכול להיות?

אה-הה! העוגה הזו סותרת את החוק השני של התרמודינמיקה! היא הולכת בכיוון ההפוך לאנטרופיה. איך היא עושה את זה? בעזרתנו. ובעזרת השמש כמובן. חומרי הפסולת שלנו (כן כן הקקי והפיפי) הם חלק מחומרי הגלם, יחד עם הפסולת של כל שאר היצורים החיים על פני כדור הארץ.

איכס!

איכס? במאות השנים האחרונות, מאז שגילינו שקקי זה איכס, אנחנו עובדים על שיטה אחרת. אנחנו לוקחים את כל האיכס שלנו, מסיעים אותו במשאיות מזהמות או במי שתייה, וקוברים אותו בבורות גדולים או משקיעים המון אנרגיה בטיהור שלו. את העוגה אנחנו ממשיכים לקיים באמצעות שאיבת עוד ועוד משאבים בלתי מתחדשים, בעיקר נפט. באמת שיותר נעים לנו מאז. אה... אררר... רגע. בעצם לא כל כך נעים.

זה לא נעים כשהעוגה פתאום מתחילה להיגמר, שאין ממנה מספיק, וזה בטח לא יהיה נעים לריב על הפירורים. אז אולי די להגיד "איכס" ומספיק לעשות לכולם את המוות? הגיע הזמן ללמוד מהחיים איך לעשות חיים. סך הכל הם היו פה 4 מיליארד שנים לפנינו, הם בטח יודעים משהו.

למה אנחנו הולכים נגד ההגיון הבריא שנוצר במשך זמן כה רב? מאיפה החוצפה שלנו, אורחים אחרונים שהגיעו למסיבה, לשנות את הכללים שלה ולהפוך את הבית?

הבית שלנו הוא עוגה נפלאה, ואנחנו יכולים לחיות בה, על פי כלליה, ולעשות חיים, לעשות אותה, את העוגה, כל הזמן. הגיע הזמן שנתחיל להחזיר את הפסולת שלנו לאדמה, בדיוק כמו שהיא אוהבת, ואם משהו לא מתאים לה, בואו נפסיק לייצר אותו!

לי זה נשמע כמו מתכון לאושר אינסופי.

על עוגת האושר ועוד כמה רעיונות מהם יונקים שורשי העץ אני מדברת בהרצאתי "יזמות אקולוגית". ההרצאה מתקיימת במסגרת הקורס המומלץ לעסקים חברתיים, ובעוד מסגרות. גם השיחה שלי ב"עץבעיר נעים להכיר" מבוססת על אותם רעיונות עם אותה מצגת.

-- תמי

אין כרגע תגובות...

מפה ירוקה לתל אביב כבר, נו.

נתקלתי בה לראשונה בניו הייבן, והתאהבתי מיד. מפה מודפסת על נייר. מצידה האחד כל ניו הייבן מנוקדת בסמלים ירוקים - גינות קהילתיות, מרכזי מיחזור, מרכזים קהילתיים, חנויות יד שנייה ומסעדות טבעוניות. עקבנו ידידי ואני אחרי המפה וכך התוודעתי גם לגינות קהילתיות מסוגים שונים. מצידה השני של המפה מידע רב אודות האירגונים הירוקים המקומיים, אתרי טבע ורעיונות אקולוגיים. וואו.

הרעיון נולד בניו יורק והיום מתקיים של אירגון GreenMap שתומך במפות ירוקות בכל העולם. מקסים!

בארץ, התברר, יש כבר מפה ירוקה לירושלים. ומה עם תל אביב?

אחרי שנה וחצי של מגעים עם העירייה, המון התעניינות, מצגות יפות ופגישות נלהבות, יש עכשיו סימני שאלה מסביב למימון כמובן.

לארה הצטרפה אלינו והתחילה לחקור בעניין מקורות המימון של מפות ירוקות בעולם - ויש לנו גם רעיונות איך לעשות מפה שכזו, בלי עזרת העירייה - למרות שלטעמי העירייה היא השותפה הטבעית ואני עדיין מקווה שנוכל לעבוד איתה בשיתופעולה מלא.

‎...יש 2 תגובות

קרינה סלולארית וסרטן - מדע או דמיון?

מאמר מאת אלון אלירן, גנן עץבעיר לעניְיני קרינה.

הנה סיכום יום עיון בנושא הנ"ל, שהתקיים בפקולטה לִרפואה באוּניברסיטת תל אביב בְ-17/2.

‎...יש 6 תגובות

מה העניין שלנו עם ניקיון והגיגים על הסוג ה"נקי"

אז מה העניין עם ניקיון?

יש דברים שמגיעים לרמה מוגזמת ואז מדליקים נורת אזהרה ויכולים לשמש אותנו לשאול את עצמנו "מה הכוונה". קחו לדוגמא..

[לחצי על הכותרת להמשך העלה]

אין כרגע תגובות...

גילגולו של מיטבח אחד כחול

היום שמנו את המיטבח הכחול במקומו החדש. איזו היסטוריה! כנראה שבנו אותו בשנות החמישים, יחד עם הדירה שגרתי בה בנורדאו, והוא היה אחת הסיבות המרכזיות שניקשרתי אליה. תמיד שאלתי את עצמי איך אוכל לעזוב אותו, והנה, משהודיע לי שמואל שעלי לעזוב, הסתבר שהוא הולך לפרק את כל הדירה, וכך, המיטבח (שבעצם הפך ברגע זה לארון וסדרת דלתות) עבר איתי לכיכר ביאליק בעזרתו של יאיר משיח, הנגר האקולוגי המקסים (#1). בביאליק נוספו מצידי הארון מדפי עץ, שבנה ניר יסעור, נגר אקלוגי מקסים (#2). והנה משהודיע נועם שעלי לעזוב, הדבר הראשון שהותקן בדירה החדשה הוא הארון הזה. לא לפני שניקינו אותו, והדבקנו את חלקי הפורמאיקה שהתרופפו וחיזקנו את המדף התחתון. המדפים של ניר נצבעו בצבע בייץ כחול ("ימי") ושכבת לכה איטלקית מגוונת (כן כן לא כל כך אקולוגי, נורברט כבר צעק עלי), הכל כדי שיתאימו למיטבח שהתקין בעל הבית החדש, מיטבח מאיקאה (טפו!) בצבע כחול-אפור כהה.

מה אומר ומה אגיד - נראה מקסים!! תודה לגל לוין שפירק, ולדר' נורברט שהרכיב, יחד עם קריס ויריב. תודה תודה!

‎...יש 2 תגובות

המדפים בסלון

אחד מהפרויקטים הארוכים שכן הגיעו להשלמה, ובכל זאת לא. "מדפי הקבלות" שבסלון, נולדו כשהיינו חייבים מקום איכסון לכל כלי השיפוצים שלנו, ממש לפני בתים מבפנים הראשון. חנן הכל יכול ניסר צורות יפות מדיקט, ריווח על פי נוסחה מתמאטית מדוייקת, והצמיד לקיר בעזרת כל הזוויות שנאספו אצי שנים קודם. הסיפוק היה רב.

אחרי שנה בערך, פירקנו את כל החומרים והתחלנו לצפות את המדפים בקרטונים ונייר. עזרו במלאכה ליאור וגמן, אנשי מחזור א' של קורס הפרמקלצ'ר ועוד מתנדבים. לבסוף ציפיתי את השכבה האחרונה, שכוללת את כל הקבלות שנשמרו מימי הטיסוות והקניות, כולל ספחים של כרטיסי הטיסה הרבים. את הכל מרחתי בלכה בעלת צבע ירקרק והסיפוק שוב היה רב.

למה לא מושלם? כי מאז המשיכו המדפים להיות סוג של מחסן, ואף פעם לא הספיקו לשמש את החנות כפי שתכננו. נו טוב.

‎...יש 1 תגובות

פסיפס באמבטיה ובחיים

כשאני מחפשת "פסיפס", אני מוצאת את מילותיו היפות והמדויקות של טל-אל, שבילה שעות רבות באמבטיה, מחבר פיסה לפיסה. גם אני ביליתי שם, זה היה אחד מהמקומות החביבים עלי ואחת הפינות שאני הכי אוהבת בדירה.

אבל הדבר שאני הכי מחוברת אליו זה התמונה שיש לי בראש של חדר האמבטיה עם הפסיפס גמור. ואת זה אני לוקחת איתי. כל פעם שישבתי בשירותים, נדדה מחשבתי לאמבטיה הגמורה, שם היא נחה והתענגה לה. ובמציאות - יש עוד הרבה עבודה, והזמן להשלמתה ניתן טיפין טיפין.

המעבר שוב מלמד אותי שלהשלמה הפנימית יש בשבילי ערך יותר גדול מאשר ההשלמה החיצונית. בפנים אני יודעת שהכל מתפרק, גם אני, והעבודה היא להשלים עם זה. כל השלמה של דבר מה במציאות מחזקת איזו אשלייה. בשביל מה אשליות? יותר טוב להשלים עם המציאות. ובמציאות הכל משתנה כל הזמן, הכל בתנועה, הכל מתפרק, וטוב שכך. כי מכל התפרקות צומחים חיים חדשים. בלי ההתפרקות, בלי התנועה, אין חיים.

אין כרגע תגובות...

תשׁפורת

אל ההתרגשות שלקראת היום המאיר שלנו נוספה סַעֲרת הרגשות בעקבות ההודעה על הצורך לעבור דירה. לכאורה, אפשר היה לצפות, שהדבר יעיב על היום החגיגי. בהמשכו של היום אכן הוסט הדגש ממסיבת חנוכה לדיון על המעבר, אך גם זה היה ברוח אופטימית.

בכל אופן, הבוקר החל בִסערה. מאיה הופיעה מצוידת במספריים וחיוך גדול. אני נבחרתי להיות ראשון המסתפרים, וכיוון שחיכיתי לתספורת הזוֹ זמן רב, התיישבתי בשמחה ומיד שקעתי במדיטציה עמוקה. משהו בהרגשה, שאני בידיים טובות, יחד עם המבט המופנה מחציתו אל המראה וּמחציתו אל הכיכר שמאחוריה, שנותרו רק שבועות ספורים לצפות בה מהכיוון הזה.

לאורך השנים הייתי מוצא את עצמי לפעמים דרוך כדי להספיק להסביר את רצונותיי לספר בטרם יהיה מאוחר מדי, ורק במשך הזמן מצאתי ספרים קבועים, שכבר ידעו בדיוק, מה אני רוצה. אצל מאיה הספיקו הנחיות כלליות ביותר, ואת השאר השארתי בידיה. כפי שהבטיחה, כך גם הרגשתי: היא מתייחסת "אישית" לכל שערה. התוצאה עומדת בינתיים כבר שבוע במבחן הביקורת שלי ושל הסובבים אותי. בעיקר אני מרגיש התרעננות אחרי היפטרות ממסת שיער, שהתאימה לי קודם, אבל לאחרונה כבר הִתחילה להכביד על המראֶה.

כך אנחנו מרגישים גם לגבי מעבר הדירה. הדירה, ששירתה אותנו נאמנה שלוש שנים, הפכה גם למעמסה תחזוקתית וּמחשבתית, והמעבר לדירה החדשה הוא תשפורת, או שמא מַשְׁפֵּר, כפי שמכנה זאת אופק.

וגם תמי ראתה זאת בדרך דומה.

אלון

אין כרגע תגובות...

תספורת חדשה, דירה חדשה

אי הוודאות נמצאת כאן איתנו תמיד, אבל יש את הימים האלה שבהם אי אפשר להתחמק ממנה. יום שישי לפני שבוע בדיוק היה יום שכזה. הלב פירפר, בראש ידעתי שהכל קורה בזמן, אבל הלב פרפר - מה הולך להיות עכשיו? האם הדירה בביאליק 25 היא הדבר הנכון? האם אלי יסכים לקבל אותי עם הנדוניה שלי? כל התכנית השנתית מתערבבת פתאום. מה עושים?

ובכל זאת קרו כמה דברים שתכננו מראש. השמש זרחה, הגינה הושקתה ובעשר הפיעה כאן מאיה, הספרית האקולוגית שלנו, שהכרנו כי היא משתתפת במחזור שש של קורס הפרמקלצ'ר - איזה כיף!

תוך זמן קצר אלון כבר היה ישוב ושיערו החל נגזז. אחריו היה תורי, ובסוף גם אייל קיבל תספורת.

היום כולו התנהל סביב השיער הנגזז. אנשים באו והלכו, אייל עשה סדנת קוסמטיקה, שכנים הציצו, אילנה מיחדשה במרץ על מכונת התפירה. אחר כך התכנסו החברים של העץ להדלקת נר שלישי של חנוכה, קבלת שבת-חנוכה ושיחה על הדירה החדשה.

המשוב היה מדהים, התמיכה שקיבלנו וההבנה, הדיון היה סוער ומלא אהבה בעת ובעונה אחת. הלבבות התחממו וכמעט שיצאו ממקומם. הרוח נישבה לכיוון אחד ברור - המעבר בא במקומו, ההתחדשות מבורכת, והתספורות יפות. איכשהו, התספורת העמיקה את המשמעות של היום. נתנה לנו קרקע, וסימן של התחדשות והתנקות.

למחרת שוב יצאנו לדירה ופגשנו את אלי, הפעם בהרכב יותר מלא. הייתה לנו שיחה ארוכה וטובה, ולמחרת, אחרי שהתלבט קשות (בכל זאת, הבחורה האקולוגית ועץבעיר זה הכל חוץ ממה שהיה לו בראש), הודיע לי שהוא הולך על זה.

נס גדול!

אין כרגע תגובות...

הדירה החדשה

אתמול בתשע בערב התקשרתי לאלי. בליבי כבר קראתי לו "בעל הבית החדש שלי" וקיוותי שכך יהיה.

מוקדם יותר באותו יום אלי בא לבקר כאן. הוא היה לא בנוח עם כל הבלאגן כאן, העומס והליכלוך - בדיוק כל הדברים שהפריעו להרבה אנשים שבאו לבקר כאן, שהוכיחו למי שרצה הוכחה ש"אקולוגיה זה ליכלוך ובלאגן". הדירה החדשה תראה משהו אחר לגמרי (כמו בחיי הקודמים בנורדאו): שניתן לגור בלב העיר, בדירה יפה ומשופצת, לא בקומת קרקע, ועדיין להיות מחוברים לאדמה ולסביבה.

התקשרתי לאלי וקיוויתי לשמוע שהוא בכל זאת סומך עלי. שהוא מאמין לי שאני בחורה מאוד מסודרת ונקייה כשמים אותי בדירה מסודרת ונקייה, ומורידים מסדר יומי שיפוצים וגינון.

מורידים שיפוצים וגינון??
כן ולא. בדירה החדשה לא יהיו שיפוצים, אבל עץבעיר יעשה שיפוצים אקולוגיים איפה שזקוקים להם, הוא יעשה גינון עירוני אקולוגי במקומות שעושים הבדל: בגינות הקהיליות, ואצל בעלי בתים ודירות המעוניינים בגינון שכזה.

המסגרת משתנה, הפעילות לא.

אלי אמר שהוא החליט ללכת איתי. איזו הקלה! כל המתח של היום התפזר, הודעתי לבעל הבית ה"ישן" על עזיבתי לבקשתו, והנה ראה זה פלא, קולו התרכך והוא דיבר קצת יותר. נשמע כאילו הם ממש לא החליטו עדיין מה הם רוצים... נראה לי שיש סיכוי שיבוא מישהו שיגור בדירה כפי שהיא! אבל עוד ימים יגידו. בינתיים אנחנו מתחילים להתארגן למעבר.

לאן עוברים? כמעט ושכחתי לציין... לבית ליד! ביאליק 25, קומה 3.

‎...יש 4 תגובות
עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196